ה"פ 17476-04-18

תקציר

המחלוקת היא בין העירייה לבין ועדת אדריכלים שתכננו שטחים מסוימים בנתניה, והבעלים של שטחים אלה, בנוגע לתשלום שכר האדריכלים עבור תכנון השטחים המדוברים. הבעלים חתמו על הסכם קומבינציה למכירת חלק משטחיהם, אך טענו כי אופיו המותנה של ההסכם שולל את היותו נחשב למימוש זכויות במקרקעין, שעל פי ההסכם התכנוני עם העירייה קובע את המועד לתשלום שכר האדריכלים. בית המשפט קבע כי התנאים בהסכם הקומבינציה אינם שוללים את סיווגו כמימוש זכויות במקרקעין. למרות שההסכם תלוי בתנאים, הוא חוזה תקף ומחייב. הבעלים עצמם ראו בו מחייב ומעולם לא ביטלו אותו למרות שלא התקיימו התנאים. כמו כן, שכר האדריכלים, כאמור בהסכם התכנון, צמוד למועד מימוש הזכויות בשטחים, שהוא במקרה זה מועד הסכם הקומבינציה. באשר לאופי המימוש החלקי של השטחים, מצא בית המשפט כי כוונת העירייה והאדריכלים, כפי שמשתמע מהסכם התכנון ונסיבותיו החיצוניות, הייתה ששכר האדריכלים ישולם באופן יחסי בהתאם למידת המימוש. במקרה זה, מאחר שהסכם הקומבינציה לא כלל את כל שטחי הבעלים, וחלקם לא מומשו כלל, האדריכלים אינם זכאים לשכר המלא עבור שטחים אלה. עם זאת, ההסכם מהווה מכירה מלאה של הזכויות בשטחים שהוא מכסה, ומזכה את האדריכלים בשכר מלא עבורם. לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה, והבעלים נדרשים לשלם את שכר האדריכלים במלואו עבור השטחים הכלולים בהסכם הקומבינציה, תוך הפרשי ריבית והצמדה כפי שנקבעו בהסכם התכנון. כל צד יישא בהוצאותיו.