רע"א 3922/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור על אישור חלקי של תובענה ייצוגית. התביעה הוגשה נגד שתי מבקשות, שהן חברות העוסקות בייצור ושיווק תקליטורים, ספרים ומשחקי מחשב, בעילה של הפרת חוק הגנת הצרכן. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי המבקשים לא עמדו בחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 ובצו הגנת הצרכן התשמ"ג-1983 בכך שלא סימנו את משך הסרטים על גבי מוצרי התקליטורים שלהם. בית משפט קמא קיבל חלקית את טענות המשיב, ומצא טעם בטענה כי משך הצפייה בתקליטור היווה פרט מהותי בעסקה, שאי גילויו היה מטעה ומנוגד לחוק הגנת הצרכן. המבקשים ערערו על החלטה זו, אך ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא ודחתה את בקשת רשות הערעור. שופט הערעור קבע כי טיבו והיקפו של המוצר, במקרה זה, התקליטורים, הם פרטים מהותיים שיש לגלותם לצרכנים, תוך הסכמה עם פרשנותו המרחיבה של בית משפט קמא לחוק הגנת הצרכן. השופטת דחתה גם את טענת המבקשים כי צו סימון טובין יצר הסדר שלילי, והסבירה כי פרשנות כזו תהיה בלתי סבירה ותעמוד בניגוד לעצם תכליתם של דיני הגנת הצרכן. בנוסף, השופטת לא ראתה טעם בטענות האחרות שהציגו המבקשים ובחרה שלא להתייחס אליהן מעבר לכך. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪. פסק הדין ניתן ב-21 באוגוסט 2017.