ע"פ 1902/13

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לפסול שופט במקרה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. המערער טען כי סירובה של השופטת לזמן עדי הגנה וקיומה של תלונה שהוגשה נגד השופט יוצרים חשש למשוא פנים. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי החלטות פרוצדורליות אינן מהוות עילה לפסילה, וגם התלונה אינה מצדיקה את פסילת השופט. ההחלטה שלא לזמן את העדים התבססה על חוסר הרלוונטיות שלהם, והתלונה לא הצביעה על חשש ממשי למשוא פנים – היא רק קשורה להתמשכות ההליכים. לדברי בית המשפט, אין די בתחושות החלקיות הסובייקטיביות של המערער לצורך פסילה, והנסיבות לא עוררו חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. הערעור נדחה, שכן הוא לא גילה כל עילה למשוא פנים בניהול המשפט; ההחלטה התקבלה ללא צורך בתגובת המשיב.