דב"ע לה/9 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין שתי נשים, שתיהן טוענות לזכות לגמלת שאירים בעקבות מותו של עובד בנק ישראל, עמו היו שתיהן בקשר. המבקשת, גב' תלמה קלופפר, טענה כי היא ידועה בציבור של המנוח ולכן זכאית להטבה, ואילו המערערת, אשתו החוקית של המנוח, הגב' הגר צ'ורי, הייתה פרודה ממנו לצמיתות בעת פטירתו ולכן אינה זכאית לה. בנק ישראל, כמעסיקו של המנוח, היה משיב בתיק, שכן גמלת השאירים תשולם על ידם. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק תחילה לטובת קלופפר, מה שהוביל את צחורי להגיש ערעור. הערעור התמקד בשתי סוגיות עיקריות. ראשית, האם בנק ישראל אימץ את הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), אשר יהוו בסיס לכל זכאות לגמלת שארים, ושנית, האם קלופפר יכולה להיחשב כידועה בציבור בנסיבות העניין. בית המשפט קבע כי בנק ישראל אימץ במשתמע את חוק הגמלאות ואינו שולל את תחולת הוראותיו על המקרה הנוכחי. לפיכך, חוק הגמלאות היה המקור היחיד לכל זכאות פוטנציאלית לגמלת שארים. בנוסף, אישר בית המשפט את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קלופפר אכן הייתה אשתו הידועה בציבור של המנוח, שכן הראיות הצביעו על אורח חיים שלם כבעל ואישה, למרות היעדר נישואין חוקיים. לפיכך נדחה הערעור, ופסק הדין של בית הדין האזורי לטובת קלופפר נותר על כנו. המערער, צ'ורי, חויב לשלם הוצאות משפט בסך 300 ₪ למבקש, קלופפר.