עמ"נ 11143-05-11

תקציר

התערבותו של בית המשפט בהחלטת ועדת הערר בעניין סיווגו של נכס כ"חניון חינם" נבחנת במקרה זה. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הרשות וכי תפקידו לקבוע האם החלטת הוועדה סבירה. המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף המיסוי הרלוונטי והאם הנכס הנדון מהווה "שטח משותף" הפטור מארנונה. בית המשפט מסכים עם החלטת ועדת הערר כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי הנכס נועד לשימוש משותף של דיירי הבניין. נפסק כי הנכס משמש לחניה ואינו שטח משותף כנטען על ידי המערערת. בית המשפט מדגיש כי הנכס מגודר, ושער הגישה נשלט על ידי המערערת, דבר המעיד על חזקה בלעדית. זאת ועוד, טענת המערער כי השטח משמש לפריקה וטעינה עומדת בסתירה לחומר הראיות. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת ועדת הערר סבירה ודוחה את הערעור ופוסק למשיב הוצאות ושכר טרחה.