ת"פ 17454-12-23

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של גזר דין בעניין מדינת ישראל נ' בוגנים חמיאס (ת"פ 17454-12-23)** **1. מבוא והרשעה:** הנאשם הורשע בעבירת גניבה (סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) במסגרת הסדר טיעון. עובדות כתב האישום מתארות גניבת בשמים מחנות "סופר-פארם" בשווי כ-928 ₪. **2. תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות שירות:** * **היעדר כשירות לעבודות שירות:** חוות דעת הממונה על עבודות השירות קבעה כי הנאשם אינו כשיר רפואית לביצוע עבודות שירות. * **תסקיר שירות המבחן:** התסקיר מציג תמונה מורכבת של הנאשם, בן 39, רווק, המתגורר לבדו. הוא מתמודד עם היסטוריה ארוכה של התמכרות לסמים קשים, קשיים תעסוקתיים, ניתוק קשר עם משפחתו, ורקע פלילי הכולל עבירות רכוש ואלימות. התסקיר מציין ניסיונות גמילה רבים שלא צלחו, אך גם מאמצים להימנע משימוש בסמים בשנים האחרונות ובדיקת שתן נקייה. * **גורמי סיכון וסיכוי:** שירות המבחן זיהה גורמי סיכון כגון חזרתיות בעבירות גניבה, דפוסים התמכרותיים, קשיים רגשיים, קושי בהצבת גבולות, קושי בהפעלת שיקול דעת, ומערכת תמיכה מצומצמת. לצד זאת, זוהו גורמי סיכוי לשיקום, כגון עייפות הנאשם מאורח חייו, מוטיבציה להליך טיפולי, הרתעת ההליך המשפטי, ושיתוף פעולה. * **המלצת שירות המבחן:** המלצת שירות המבחן הייתה לאמץ אפיק טיפולי-שיקומי, להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה, להמשיך בטיפול ובהתאמה תרופתית, ולשקול בחיוב הארכת עונש מאסר על תנאי והטלת עונש בדמות של"צ (שירות לזולת). לטענת שירות המבחן, עונש מאסר, אף בעבודות שירות, עלול לגרום לנסיגה במצבו של הנאשם. **3. ראיות לעונש:** * **גיליון הרישום הפלילי (ת/1):** מצביע על שתי הרשעות קודמות: * **21.4.20:** הרשעה בעשר עבירות גניבה, ארבע עבירות איומים, החזקת סמים, התנהגות פרועה והפרעה לשוטר. הוטלו 11 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים, כולל מאסר על תנאי בן 3 חודשים לתקופה של 3 שנים. * **22.9.22:** הרשעה בעבירת גניבה, במסגרתה הוארך עונש המאסר על תנאי בן 3 החודשים בשנתיים נוספות (עד 22.9.24), והוטלה התחייבות כספית. **4. טיעוני הצדדים:** * **המאשימה:** טענה למתחם עונש הולם הנע בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות. לאור הרשעותיו הקודמות, עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד, והעובדה כי ביצע את העבירה הנוכחית כשהוא תחת תנאי, עתרה להטיל 4 חודשי מאסר, הפעלת התנאי (חודש מצטבר, חודשיים חופף) – סך הכל 5 חודשי מאסר, הפעלת התחייבות, מאסר על תנאי וקנס. * **ההגנה:** הדגישה את הקושי בגזירת הדין, את אי-כשירות הנאשם לעבודות שירות, ואת נסיבותיו האישיות הקשות (בעיות נפשיות, קשב וריכוז, בעיות משפחתיות, התמכרות, עוני). טענה כי הנאשם עשה מאמצים לשיקום, מבין את חומרת מעשיו, ועונש מאסר עלול להחזירו למעגל הסמים. ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל של"צ בנוסף למאסר על תנאי. * **דברי הנאשם האחרונים:** הביע צער, הצהיר כי לא יחזור על מעשיו, והתייחס לקשייו הכלכליים ולבעיותיו הרפואיות (גב). **5. דיון והכרעה – עקרונות וחידושים:** * **מתחם העונש ההולם (סעיף 40יא לחוק העונשין, תיקון 113):** * **פגיעה בערכים חברתיים:** בית המשפט הדגיש את הפגיעה בזכות הקניין, המהווה זכות חוקתית, כפי שהובהר בפסיקת בית המשפט העליון (דנ"פ 2334/09 פרי). * **נסיבות ביצוע העבירה:** שקלול ביצוע העבירה לבדו, הנזק הכספי, המניע הכלכלי והדפוסים המושרשים, לעומת היעדר תכנון מוקדם ותחכום. * **מידת הפגיעה:** בית המשפט קבע כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים בתיק זה היא "ברך הנמוך" של העבירה. * **מדיניות ענישה:** בית המשפט סקר מספר פסקי דין תקדימיים (עפ"ג 13266-02-21 אבידן, רע"פ 3871/22 יונקץ, ת"פ 59518-10-21 דינר, ת"פ 43557-02-23 יצחק) בעבירות גניבה דומות, תוך התייחסות לעבר פלילי, נסיבות אישיות, והאם הוטלו עבודות שירות, מאסרים על תנאי, או של"צ. * **קביעת המתחם:** בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית. * **סטייה ממתחם העונש:** בית המשפט קבע כי לא קיימים שיקולים המצדיקים סטייה ממתחם העונש, בין היתר לאור השלב הראשוני של הטיפול בו נמצא הנאשם. * **מיקום עונשו של הנאשם בגדרי המתחם:** * **שיקולים לקולא:** הודאת הנאשם, חיסכון בזמן שיפוטי, פגיעה אפשרית בעונש על ההליך הטיפולי, נסיבות חיים קשות, מצב רפואי ונפשי מורכב, מאמצי שיקום, רצון לשיקום. * **שיקולים לחומרה:** עבר פלילי רלוונטי (שתי הרשעות קודמות, ריצוי מאסר), ביצוע העבירה הנוכחית כשמעל ראשו מאסר על תנאי שהוארך, והתחייבות. העובדה שהנאשם לא הורתע בעבר ו"שב לבצע את אותן העבירות", כפי שצוין, היא נקודה משמעותית. * **מיקום סופי:** בית המשפט מיקם את עונשו של הנאשם "ברף התחתון של השליש האמצעי של מתחם העונש". * **המלצת שירות המבחן ושאלת הארכת עונש המאסר על תנאי:** * **קשיים בהמלצת שירות המבחן:** בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן לאמץ אפיק טיפולי-שיקומי בלבד ולהאריך את התנאי, וזאת מכמה סיבות: 1. **סמכות:** קביעת מתחם עונש הכולל מאסר (גם אם בעבודות שירות) שוללת סמכות להאריך תנאי בלבד (סעיף 56(א) לחוק). 2. **הארכת התנאי פעם שנייה:** קיימת מגבלה חוקית להארכת עונש מאסר על תנאי יותר מפעם אחת (סעיף 56(ב) לחוק). במקרה זה, התנאי כבר הוארך בעבר. 3. **היקף שיקול הדעת של בית המשפט:** בית המשפט הדגיש כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת, ויש לשקול שיקולי הרתעה, גמול, והרתעת הרבים, בנוסף לשיקומיים. בית המשפט הפנה לפסיקות הדורשות בחינה של כלל הגורמים המגבירים סיכון, ולא רק את המוטיבציה הנוכחית (עפ"ג 2100-12-24 סיידון). 4. **התייחסות לשיקום:** בית המשפט ציין כי שירות המבחן לא התייחס מספיק לשינוי (ככל שקיים) בגורמי הסיכון המרכזיים שזיהה, ולא התייחס לחשיבות התמודדות עם עבירות חוזרות, קשיי שיקול דעת, ודפוסים התמכרותיים, גם אם הנאשם נקי מסמים. כמו כן, צוין כי ניתן לשלב טיפול שיקומי אף במסגרת מאסר. * **הפעלת התנאי:** כפועל יוצא מכך, בית המשפט קבע כי יש להפעיל את עונש המאסר על תנאי. * **אופן הפעלת התנאי (חפיפה/צבירה):** * **הכלל:** בית המשפט העליון (הלכת ילמה, הלכת אזמה) קבע כי הכלל הוא שהעונשים ירוצו במצטבר, כאשר חפיפה היא החריג המצריך הנמקה. * **שיקולים לטובת צבירה (הכלל):** העובדה שהנאשם ביצע עבירה נוספת כשמעל ראשו תנאי, ובטווח זמן מוגבל מהעבירה הקודמת, מעידה על "הרתעת חסר" ומטה את הכף לטובת צבירה. * **שיקולים לטובת חפיפה (החריג):** לאור נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם, הודאתו, לקיחת האחריות, הצער והחרטה, מצבו הכלכלי, רצונו לשקם את חייו וההליך הטיפולי שהחל, נמצאה הצדקה לחפיפה **משמעותית** (אך לא מלאה) של עונשי המאסר. * **העונש הסופי:** * 2 חודשי מאסר בפועל. * הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים: חודש אחד ירוצה במצטבר, ושני חודשים בחופף. * **סך הכל:** 3 חודשי מאסר בפועל (חודשיים נוספים + חודש מצטבר מהתנאי). * הפעלת התחייבות כספית בסך 2,000 ₪. * 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים (לא יעבור עבירת רכוש). * התחייבות כספית בסך 2,000 ₪, למשך שלוש שנים (לא יעבור עבירת רכוש). **6. חידושים משפטיים או נקודות משמעותיות:** * **איזון בין שיקום להרתעה:** בית המשפט מדגים את הקושי והאיזון הנדרש בין הצורך בשיקום הנאשם, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות המורכבות, לבין הצורך בהטלת עונש מרתיע, במיוחד לאור עברו הפלילי והפעלת התנאי. * **הגבלות על הארכת תנאים:** פסק הדין מבהיר את ההגבלות החוקיות על הארכת עונשי מאסר על תנאי, במיוחד כאשר מדובר בהארכה שנייה. * **היקף ההתחשבות בהמלצות שירות המבחן:** בית המשפט מציג גישה מרוסנת יחסית להמלצות שירות המבחן, כאשר הוא מחדד כי אלו אינן מחייבות, ויש לשקול אותן לצד שיקולים נוספים כמו גמול והרתעה, תוך בחינה מעמיקה של גורמי הסיכון. * **שיקולי חפיפה/צבירת עונשים:** פסק הדין מציג יישום של עקרונות חפיפה וצבירת עונשים, כאשר הוא מכיר בכלל הצבירה אך מותיר מקום לחפיפה חלקית בנסיבות מיוחדות, תוך שקלול מגוון רחב של שיקולים (זיקה בין עבירות, חומרתן, נסיבות אישיות, הודאה, חרטה, מוטיבציית שיקום). * **אינדיבידואליזציה של הענישה:** בית המשפט חוזר על העיקרון של ענישה אינדיבידואלית, המדגיש את הצורך לבחון כל מקרה לגופו, כפי שהודגש בע"פ 433/89 אטיאס. לסיכום, פסק דין זה משקף גישה מאוזנת, המנסה לשלב את הצורך בהרתעה וגמול עם התחשבות בנסיבותיו המורכבות של הנאשם, תוך הדגשת מגבלות חוקיות ואת המורכבות שבקבלת החלטות עונשיות.