מ"ת 30935-10-11

תקציר

לאחר שבחן את הראיות שהוצגו בתיק, הגיע השופט ר' שפירא למסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות את ייחוס מעשי השוד למשיב. בא כוחו של המשיב לא חלק על קיומן של ראיות אלה אלא ניסה לטעון לאפליה באכיפה, וטען כי לא הוגש כתב אישום נגד נהג הרכב שהיה מעורב בשוד, תאמר. השופטת הכירה בכך שבעוד שטענת ההפליה באכיפה יכולה להיות תקפה בנסיבות אחרות, אין בה כדי לשלול את קיומן של ראיות מוצקות לכאורה ואת הסכנה הנשקפת מהמשיב. השופט הדגיש כי בשלב זה של המשפט, תפקידו של בית המשפט אינו לקבוע את מהימנות העדים או את משקלן של הראיות, במיוחד כאשר התשובות אינן סותרות באופן משמעותי את הראיות הראשוניות. השופט מצא כי מעשיו של המשיב מהווים שוד, המאופיין באלימות ואיומים בסכין, העונים על יסודות העבירה. אופי העבירה והשימוש שעשה המשיב בנשק הצביעו על אופי פלילי ועל מידת מסוכנות, מה גם שהקורבן נבחר באופן אקראי, דבר המרמז על איום על הציבור הרחב. השופט שקל גם את נסיבותיו האישיות של המשיב, וציין את תשע הרשעותיו הקודמות בעבירות שונות, המעידות על חוסר כבוד לחוק. היסטוריה זו הובילה את השופט לפקפק בנכונותו של המשיב להימנע מפגיעה חוזרת ומנקיטת הליכים משפטיים. בעוד השופטת הכירה בקיומה של עילת מעצר, היא הדגישה את הצורך לבחון חלופות מעצר. היא הורתה על תסקיר מבחן לבחינת מסוכנותו של המשיב והיתכנותה של חלופת מעצר מוצעת, שתכלול הגבלות על תנועותיו של המשיב, פיקוח אנושי רציף של בעלי עבר פלילי נקי ופיקוח אלקטרוני אפשרי. השופטת הדגישה כי בית המשפט טרם קבע עמדה סופית וכי החלטה זו אינה מחייבת אותה לשחרר את המשיב. תחת זאת, היא אפשרה בחינה יסודית של חלופת המעצר, שתחייב ביטחונות כספיים משמעותיים ושינוי אפשרי של מקום המגורים. על שירות המבחן הוטל להגיש את ממצאיו עד ליום 5.12.2011, והדיון לקביעת שחרורו של המשיב נקבע ליום 6.12.2011. עד אז יישאר המשיב במעצר.