ת"א 1789/09

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע להקמת מתקן גז באזור מוואסי, אזור בתוך רצועת עזה, בתקופה של מתיחות ביטחונית מוגברת. התובע, שיזם את הפרויקט, טען כי צה"ל פנה אליו וביקש את הקמת המתקן, תוך שהוא מבטיח לו זכויות בלעדיות והיתר מלא להקמתו ולהפעלתו. התובע טען כי נגרמו לו הוצאות משמעותיות בהסתמך על הבטחות אלה. עם זאת, צה"ל הכחיש כי הבטיח הבטחות כאלה וטען כי סיפק סיווג ביטחוני רק כאשר האישורים האזרחיים נמצאים תחת סמכותה של הרשות הפלסטינית. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסת התובע לאירועים אינה אמינה. נקבע כי היוזמה להקמת המתקן מקורה בתובעת ולא בצה"ל, וכי התובעת הייתה מודעת מלכתחילה לצורך באישורים ביטחוניים ואזרחיים כאחד. תפקידו של צה"ל הוגבל למתן סיווג ביטחוני ולהבטחת עמידת הפרויקט בדרישות האבטחה. בית המשפט הדגיש כי האחריות לקבלת האישורים הנדרשים מוטלת על התובע. יתר על כן, בפסק הדין הודגש כי התובעת לא הצליחה להשיג את האישורים האזרחיים הנדרשים מהרשות. פעולות צה"ל, כגון מתן ליווי ופיקוח על הפרויקט, יוחסו לסמכותם הביטחונית באזור. בית המשפט דחה את הטענה כי פעולות אלה מהוות הבטחה או התחייבות כוללת בנוגע להקמת המתקן והפעלתו. עוד צוין, כי התובע לא הציג טיעון משכנע או ראיה לטענתו בדבר הבטחה מינהלית. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי יש לדחות את תביעת התובע. התובע חויב לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של הנתבע, בסך 40,000 ₪. החלטה זו התקבלה על יסוד הקביעה כי התובע לא הוכיח את הבטחת צה"ל וכי היה מודע לדרישה לאישורים אזרחיים, אותה לא קיבל.