ע"א 246/60

תקציר

פרשת ברוך צברי נ' עמידר חברה לאומית סובבת סביב שריפה שפרצה במעברה ליד חיפה. ברוך צברי, תושב המחנה, הצטרף לתושבים נוספים בניסיון לכבות את האש. הוא נפצע מפיצוץ צריף בוער. צברי תבע את החברה הלאומית עמידר, שניהלה את המעברה, בדרישה לקבל פיצויים על פציעתו. הוא טען כי החברה ועובדה, מר נאג'י, התרשלו וכי הם חבים לו חובת זהירות. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של צברי, וקבע כי החברה אינה חבה לו כל קשר חוזי או חובת זהירות. בנוסף, קבע בית המשפט כי צברי לא הוכיח את רשלנות החברה. צברי ערער על החלטה זו. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע כי צברי, מתנדב המסייע בשעת חירום, אינו עובד החברה ולכן אינו יכול לתבוע את חבות המעביד. כמו כן, החברה וסברי חלקו יחסי שכנות, אשר הטילו חובת זהירות על שני הצדדים. חובה זו חייבה אותם לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להבטיח את שלומם של מתנדבים כמו צברי. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הוכחה לרשלנות מצד החברה או מר נאג'י שגרמה לפציעתו של צברי. הפיצוץ ונפילתו של צברי לא נמצאו קשורים, וסברי לא הוכיח די הצורך קשר סיבתי ביניהם. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי צברי לא הצליח לבסס טענה תקפה נגד החברה, וערעורו נדחה. החברה לא הייתה אחראית לנזקיו הנטענים של צברי, והוא חויב לשלם לחברה -. 200 פאונד הוצאות הקשורות לערעור.