ע"א 3758/98

תקציר

מערער ששירת בצבא סבל מלקות שמיעה עקב חשיפה לרעש, וכתוצאה מכך נגרמו לו הן ירידה בשמיעה והן פגיעה אקוסטית. הוועדה הרפואית הכירה בפגיעה האקוסטית, אך לא הסכימה כי הטינטון של המערער, או רעש בלתי פוסק באוזניים, קשור באופן קבוע לשירותו הצבאי. הוועדה ביססה את החלטתה על תיקון שבוצע לאחרונה בתקנות הנכות, הקובע כי יש להתחיל בטינטון קבוע בתוך שישה חודשים מסיום החשיפה לרעש. המערער טען כי היה על הוועדה להסתמך על התקנות הקודמות, שהבחינו בין טנטון קבוע ללא קבוע, אך לא נקבו במגבלת זמן. בית המשפט מצא כי התקנה החדשה אכן חרגה מסמכותו של מחוקק המשנה וכי היה על הוועדה להפעיל שיקול דעת משלה. עוד נקבע בפסק הדין, כי מאחר שנכותו של המערער הוכרה לפני שינוי התקנות, יש להחיל את המבחן הקודם בעניינו, שלא כלל מגבלת זמן לטינטון קבוע. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לוועדה הרפואית לבדיקה חוזרת, מתוך ציפייה כי זו תבדוק פיזית את המערער ותפרט את ממצאיה. המשיב חויב לכסות את הוצאות הערעור של המערערת ואת התשלומים הקודמים ששולמו בגין חוות דעת מומחה.