ת"א 34406-01-10

תקציר

פסק הדין נובע מתביעה שהגישה משפחתו של המנוח, כוכב עוזיאל, שנפטר לאחר הליך כירורגי. התובעים טענו כי הניתוח גרם לשרשרת אירועים שהובילה למותה של עוזיאל וכי ההחלטה לנתח הייתה רשלנית, בהתחשב בהיסטוריה הרפואית שלה. עוד נטען כי בית החולים לא קיבל את הסכמתה מדעת של עוזיאל בכך שלא מסר לה את כל המידע הרלוונטי ובכך פגע באוטונומיה שלה. הנתבעים, בית החולים והצוות הרפואי, טענו כי הניתוח היה הכרחי והוחלט כראוי, וכי עוזיאל נתן הסכמה מדעת. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לסיבתיות. חוות דעת המומחה שהוצגה על ידי התובעים נקבעה כפגומה, שכן היא חסרה סקירה מלאה של ההיסטוריה הרפואית ולא הסבירה די הצורך את הקשר הסיבתי בין הניתוח למוות. מנגד, חוות הדעת של הסניגור, יחד עם ראיות רפואיות נוספות, הצביעו על כך שמותו של עוזיאל לא היה קשור סיבתית לניתוח. השופט קיבל את טענת ההגנה כי ההחלטה לנתח הייתה סבירה ומבוססת על שיקולים ראויים, בהתחשב בראיות הרפואיות ובסיכונים הכרוכים באי ביצוע הניתוח. יתר על כן, השופט קבע כי התובעים לא ביססו הפרה של חובת הגילוי. מהראיות עולה כי עוזיאל קיבלה הסברים על מצבה ועל סיכוני הניתוח, וחתמה על טופסי הסכמה. מאחר שלא היה טיפול חלופי, השופט סבר כי ההסברים סבירים ומספקים. עוד ציין השופט כי הרושם של צורך דחוף בניתוח היה סביר בהתחשב בהיסטוריה הרפואית ובהשתלשלות האירועים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים פעלו כראוי וכי התביעה לפיצויים אינה נתמכת. מותו הטרגי של עוזיאל נמצא כלא קשור לניתוח, וטענת ההגנה כי הניתוח היה הכרחי והוסכם כראוי התקבלה. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.