ת"ד 1987-01-13

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם אשם בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים בה נפצעה אישה הרה, והוביל למותה של תינוקה. על פי דעת הרוב, לא צריך להיות "קשר עיתוי" בין המעשה הרשלני לבין מותו של הקורבן לצורך הרשעה לפי סעיף 304 לחוק העונשין. בקביעת העונש ההולם שקל בית המשפט את נסיבות העבירה, את הערך החברתי שנפגע ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם. בעוד שהעונש הקבוע בגין גרימת מוות ברשלנות כולל מאסר, לבית המשפט שיקול דעת להטיל עונש חלופי, כגון עבודות שירות, בהתאם לעובדות המקרה. לגבי העבירה הנדונה, נקבע טווח הענישה ההולם בין עבודות שירות קצרות טווח לבין שנתיים מאסר. למרות רשלנותו הרגעית של הנאשם, היעדר עבר פלילי ונסיבות אישיות, בית המשפט מצא כי צו עבודות שירות יחטיא את נקודת הענישה ויפגין זלזול בחיי אדם. לפיכך, נגזרו על הנאשם חודש מאסר בפועל לעבודות שירות, לצד 24 חודשי פסילה מהוצאת רישיון נהיגה, שלוש שנות מאסר על תנאי ופיצוי בסך 4,000 ₪ לאם העובר.