ע"פ 1986/11

תקציר

פסק הדין דוחה ערעור על פיצויים של נאשמים שזוכו, תוך הדגשת שיקול הדעת של בית המשפט הפרוצדורלי בעניינים אלה, כמפורט בסעיף 80 לחוק העונשין. ערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת אלא אם קיימות נסיבות חריגות. פסק הדין בוחן האם היה יסוד סביר להאשמה או נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. במקרה זה מצא בית המשפט המחוזי כי קיים בסיס ממשי להגשת כתב אישום על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת. ההחלטה מדגישה כי הטענות בדבר פעולה זדונית או חסרת תום לב מצד המשטרה או התביעה היו חסרות בסיס. בית המשפט הדגיש את הצורך בזהירות בפסיקת פיצויים כדי להימנע מקביעת תקדים המשווה זיכוי לזכאות אוטומטית. למרות טענות הנתבעים למחדלי חקירה, אלה הוגדרו כלא חמורים וייחוסם לרשלנות ולא לזדון. זאת ועוד, המצוקה הנפשית והנסיבות האישיות שחוו המערערים, לרבות מעצר ואובדן משפחה, לא נתפסו כעילה לפיצוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשפט התנהל בטווחי זמן סבירים ולא היו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות התערבות. השופט דנציגר, בגיבוי השופטים שהם ורובינשטיין, אישר את קביעת בית המשפט המחוזי בכך שאישר את הקביעה כי המערערים אינם זכאים לפיצויים.