רע"פ 664/11

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על פסק דין של בית משפט השלום בנצרת שהרשיע נאשם לפי סעיף 176 לחוק העונשין תשל"ז-1977 בעבירת ביגמיה. גזר הדין המקורי כלל שמונה חודשי מאסר, תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס של 10,000 שקל. הנאשם ערער על גזר דין זה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בטענה כי בית משפט השלום לא התחשב במצבו הרפואי הקשה ובנסיבותיו האישיות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ואישר את פסק הדין הקודם בנימוק שהעונש הולם ולא חמור יתר על המידה, בהתחשב בנסיבות. לאחר מכן ניסה הנאשם לערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר, אך בקשת רשות הערעור נדחתה. בפסק הדין נקבע כי המקרה אינו מעורר סוגיות משפטיות או ציבוריות כלשהן מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים, וכי ככלל, אין די בטיעונים בדבר חומרת העונש כדי להעניק רשות ערעור אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה, מה שאין כן כאן. בהכרעת הדין מודגש כי בית משפט השלום שקל בכובד ראש את כל הגורמים הרלוונטיים וכי העונש שניתן היה מידתי ובמסגרת הנורמה. לפיכך, המסקנה היא כי בקשת רשות הערעור תידחה.