ת"א 19723-02-16

תקציר

השופט קבע כי יש לקבל את תביעת התובעים, שהם יורשי הבעלים הרשומים של חלקת קרקע, ולדחות את תביעתם שכנגד של הנתבעים, הטוענים כי רכשו את הקרקע או את הזכויות בה. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך ששתי עסקאות מכר לכאורה של הקרקע בשנים 1956 ו-1987 בוצעו. השופטת הדגישה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם באשר לקיומן ותוקפן של עסקאות אלה, שלא דווחו, נרשמו או חויבו במס על פי הדין הישראלי. יתר על כן, השופט מצא כי חוסר ההבנה של הנתבעים את מעמדם במקרקעין ופרשנותם המוטעית את הוויתור לכאורה של הבעלים הרשומים על זכויותיהם לא הקנו לנתבעים זכויות כלשהן בקרקע. השופטת גם העדיפה את חוות הדעת הגרפולוגית שהציגו התובעים על פני זו של הנתבעים, אם כי ציינה כי הדבר מיותר לאור הראיות הרבות התומכות בפסיקתה. לבסוף הורה השופט לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחה מסוים, וקבע כי יש למחוק הערת אזהרה בדבר זכויות הנתבעים בחלקה ממרשם המקרקעין הרשמי. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים וניתן ביום 9.3.2020.