רע"א 7222/10

תקציר

המבקש, שלקה במחלת נפש בעת שירותו בצה"ל ושוחרר לאחר מכן, ערער על פסק דין הנוגע לקצבתו לפי חוק הנכות. החוק קובע כי נכה יכול לקבל מהמדינה "פיצויי טיפול רפואי" ו"פיצויי היעדר פרנסה". המבקש תבע הטבות אלה מהמשיב – משרד הביטחון – אך בקשתו נדחתה. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המבקש, והורה למשיב לשלם למבקש את הגמלאות המבוקשות לתקופות קצובות, בניכוי ניכויים לפי חוק הנכות, וללא ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי בגין תקופות בהן לא היה המבקש מקבלן. המשיב ערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון, וטען כי המבקש אינו צריך לקבל תגמולים בגין תקופות בהן תביעתו לא נדונה, כי המבקש לא בחר במסלול חוק הנכות, וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הביא לפיצוי כפול למבקש. לאחר ששקל את טענות הצדדים, החליט בית המשפט העליון לדחות את בקשת המשיב למתן רשות ערעור, ובכך אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי המבקש זכאי לקבל הטבות לפי חוק הנכות לתקופות שצוינו, בניכוי תשלומים חופפים מהמל"ל, שכן החוק לא התכוון שההטבות ישולמו רטרואקטיבית. זאת ועוד, בחירתו של המבקש בהטבות המל"ל מטעמים כלכליים לא היוותה בחירה תקפה, ופרשנותו של המשיב לחוק תוביל לכפל פיצויים, דבר שאינו חוקי. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, והבטיח את זכאותו של המבקש להטבות המבוקשות, תוך שהוא מדגיש כי המבקש אינו יכול לקבל הטבות משני המקורות בו זמנית.