ת"פ 14449-02-11

תקציר

הנאשם, פסיכיאטר בכיר בבית חולים ציבורי, הודה באשמה של ביצוע טיפול רפואי כפוי שלא כדין ואי ניהול רשומות רפואיות. כתב האישום הוגש בעקבות אירוע בו פגש הנאשם את המתלוננת, צעירה בעלת צרכים מיוחדים, לבקשת הוריה, שלא במסגרת ההליך הרגיל של בית החולים. הוא בדק וטיפל בחוסר המנוחה שלה על ידי מתן תרופות הרגעה, למרות התנגדותה. הנאשם לא רשם את הודאתה של המתלוננת ולא ניהל רישומים רפואיים כלשהם, וליווה אותה מטושטשת לשדה התעופה, שכן הוריה תכננו להוציאה מהארץ בניגוד לרצונה. התביעה טענה כי מעשיו של הנאשם היו פליליים ופוגעים במתלונן ובמערכת הבריאות, ואילו ההגנה ייחסה כל פעולה לטעות או חוסר תשומת לב, והדגישה את מסירותו של הנאשם לעבודתו, היעדר פגיעה במתלונן והשלכות ההרשעה על הקריירה שלו. למרות שבית המשפט קבע כי העבירות אינן מהחמורות ביותר, הנסיבות בהן בוצעו היו חמורות. הימנעותו של הנאשם מקיום הנוהל, מתן טיפול ללא הסכמה והתעלמות מתמרורי אזהרה לא שיקפה כראוי את מערכת הבריאות. בכך הרשיע בית המשפט את הנאשם למרות התוצאות הקשות. עם זאת, מתוך הכרה בנזק שתגרום ההרשעה ובעונשים החקיקתיים הקלים יחסית בגין העבירות, הורה בית המשפט על 250 שעות עבודות שירות במקום מאסר בפועל.