ע"פ 378/03

תקציר

התיק עוסק בערעור על הרשעתו של אדם בבית המשפט המחוזי בחיפה בעשרה אישומים, בהם הצתה, ניסיון הצתה ותמיכה בארגון טרור, בין היתר, ממניעים לאומניים. העבירות בוצעו כאשר המערער היה כבן 20, ונגזרו עליו חמש וחצי שנות מאסר, כאשר חלק מהעונש על תנאי. סעיפי האישום כללו כתיבת סיסמאות פרו-טרוריסטיות ואנטישמיות, הכנה ושימוש בבקבוקי תבערה לפגיעה במבנים וניסיון לפגוע ברכב שלדעתו שייך למסתערבים. בית משפט קמא הסתמך רבות על הודאה שנגבתה מהמערער, הגם שלטענתו נגבתה בכפייה תוך איומים והתעללות מצד חוקרי השב"כ. הוא הביע נטיות אובדניות בעקבות ההודאה, שלטענתו פגעה באמינותה. עם זאת, בית משפט קמא מצא את ההודאה אמיתית וקבע כי היא ניתנה מרצון, תוך אשרור מחדש על ידי שחזורים מפורטים. סוגיה מרכזית הייתה השימוש במודיע המכונה "אל אמיר" אשר קיים אינטראקציה עם המערער במהלך מעצרו, אך המערער ערער על הלגיטימיות של אינטראקציה זו ועל זיהויו של אל עמיר. למרות הטענות על התנהגות בלתי הולמת במהלך החקירה, הראיות – במיוחד ההודאה והניתוח הפורנזי המאשש, כגון כתב יד על כרוז המשבח פיגועים – נמצאו מספיקות. הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחו, תוך הדגשת עמדת בית המשפט נגד מעשים לאומניים והקשורים לטרור, דבר המצביע על גישה מרתיעה ביחס לעבירות מסוג זה, תוך הדגשת העקביות בהנמקה השיפוטית והחמרת העונש לאור מניעיו האידיאולוגיים של המערער והסיכון הפוטנציאלי הנשקף ממעשיו.