ע"פ 36/70

תקציר

המקרה המדובר עסק בערעור על הרשעה בגניבה במרמה. המערער טען כי יש לפסול את ההרשעה שכן בית משפט השלום הסתמך על ראיות פסולות, לרבות סירובו של המערער לעבור חקירה באמצעות מכונת אמת. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בקובעו כי מאחר שהחוק הישראלי אינו מחייב אזרחים לעבור בדיקות כאלה, לא היה מקום להעמיד את סירובה של המערערת נגדם. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש את חוסר הוודאות סביב נכונותן של בדיקות כאלה, והפך את הצגת הראיות הללו לבלתי קבילה. הסכנה בהתרת ראיות כאלה, הסביר בית המשפט, היא שחבר המושבעים עלול לפרש באופן שגוי את סירובו של נאשם כאינדיקציה לאשמה. עוד ציין בית המשפט כי היוזמה להזכיר את מכונת האמת הגיעה מבית משפט השלום, מה שככל הנראה השפיע על הלך רוחו של השופט. מאחר שהשופט לא הזהיר עצמו מפני סכנה זו, קבע בית המשפט העליון כי יש לזכות את המערער מכל אשמה.