דב"ע נג/177 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין עובד, מתי גולן, לבין מעסיקו לשעבר, גלובס, עיתון כלכלי מצליח יומי. גולן, ששימש כעורך הראשי של גלובס, חתם על הסכם העסקה עם החברה, שכלל סעיף סודיות והתחייבות לנאמנות ואי גילוי סודות עסקיים. הסכסוך התעורר כאשר גולן עזב את גלובס וחבר לקבוצה אחרת, טלגרף, כדי להקים עיתון מתחרה בעל מאפיינים דומים לגלובס. גלובס מיהר לבית המשפט וביקש צווי מניעה נגד גולן וטלגרף שימנעו מהם לפרסם עיתון "דמוי גלובס" ולחשוף כל מידע סודי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת גלובס והוציא צווי מניעה זמניים נגד הצדדים. גולן וטלגרף ערערו על ההחלטה בטענה שהיא פוגעת בחופש התחרות והעיתונות שלהן, ואילו גלובס ערער נגדית וביקש להאריך את משך הזמן לצווי המניעה. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם גולן הפר התחייבויות כלשהן כלפי גלובס, נוכח שורת ההסכמים וההתקשרויות בין הצדדים. בית המשפט בחן שתי סוגיות עיקריות: הראשונה, האם לגולן היו סודות עסקיים או ידע סודי השייכים לגלובס, ושנית, האם ההסכמים בין הצדדים אפשרו לגולן להתקשר עם אחרים להוצאת עיתון דומה. בית המשפט קבע כי לגולן אכן היו סודות עסקיים וידע סודי על פעילות גלובס, שהושגו ממעורבותו בפעילות החברה. הודגש כי אף שאלמנטים בודדים בפעילותו של העיתון עשויים שלא להוות סודות, השילוב של כל האלמנטים הללו יחד יצר סוד ייחודי וניתן להגנה. גולן היה מחויב לשמור על סודיות הסודות הללו, הן במפורש בחוזה העבודה והן במשתמע על פי חוק, גם לאחר עזיבתו את גלובס. עם זאת, בית המשפט פירש את ההסכמים בין הצדדים, ובפרט את הסכם ניו יורק, כמתירים לגולן להקים עיתון חדש או להצטרף לעיתון קיים מיד לאחר סיום החוזה עם גלובס, כל עוד לא התמודד ישירות עם גלובס עד ליום 31.3.93. מאחר שבגלובס ידעו את היקף ידיעתו של גולן והסכימו לתנאים, הם לא יכלו כעת לבקש להגביל את חופש העיסוק שלו או של טלגרף. בית המשפט הדגיש כי חופש החוזים וחופש התחרות הן זכויות יסוד, וככאלה יש לכבד את ההסכמים בין הצדדים, שאפשרו תחרות. לפיכך התקבל ערעורם של גולן וטלגרף בעניין האיסור על עבודתם בעיתון "דמוי גלובס", והערעור הנגדי של גלובס נדחה. עם זאת, הצו נגד גולן בדבר אי גילוי סודות עסקיים נותר על כנו.