ע"א 53243-06-20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המערער להתיר ערעור מאוחר על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים מיום 1.3.2020 בשל החמצת מועד. פסק הדין ניתן לשני הצדדים ביום 1.3.09 ונצפה על ידי בא כוח המערערת עוד באותו היום. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן להגיש ערעור בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, שהיה אמור להיות ב-11 ביוני. בקשת ההארכה של המערערת, שהוגשה ביום 22.6.06, חרגה ממועד זה. באי כוח המערערת טענו כי לא קיבלו את פסק הדין בדוא"ל ולא היו מודעים לו, אך בית המשפט מצא כי פסק הדין הוצג כדין לשני הצדדים באותו היום. טענות היועץ לגבי אופן המסירה והבלבול לגבי התאריכים נדחו, שכן החישובים היו פשוטים וברורים. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות בנוגע לאמצעי ההמצאה האלקטרוניים, שכן התקנות קובעות בבירור כי מסירת כתובת דוא"ל למסמכי בית המשפט משמעה הסכמה לייצור אלקטרוני. מאחר שפסק הדין הוגש כדין ביום 1.3.03, המועד האחרון להגשת הערעור היה 11 ביוני, והסברו של המערער לערעור המאוחר לא הצדיק את הארכה. יתר על כן, סיכויי ההצלחה בערעור היו נמוכים שכן פסק הדין נבע מפשרה בין הצדדים. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת ההארכה ודחה את הערעור. המערער חויב לשלם הוצאות מופחתות למשיב ולאוצר המדינה.