ע"א 517/12

תקציר

בעניינו של חישוב הריבית על חוב שלא שולם, אישר בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא לטובת המשיב, בקובעו כי שיעורי הריבית צריכים להיות בהתאם לאלה שהוסכמו בחוזה ההלוואה המקורי. המערערים חלקו על שיעור הריבית החל לתקופה שלאחר פירעון ההלוואה, 1.7.2008, וטענו לריביות נמוכות יותר בהתאם להנחיות הסטטוטוריות. עם זאת, בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב כי יש להחיל את הריביות המוסכמות (12% ריבית שנתית בתוספת 5% ריבית פיגורים). התנאים החוזיים נחשבו מחייבים, כמפורט בדיני החוזים בישראל ונתמכים בפסיקה קודמת. המערערים ביקשו להפחית את ריבית הפיגורים על ידי התייחסות אליה כאל פיצוי מוסכם מופרז, אך לא הצליחו לבסס טענה זו באופן משביע רצון. המערערים ספגו ביקורת על חוסר המעש שלהם לאורך כל ההליכים המשפטיים, על כך שלא שילמו כל חלק מהחוב ודחו הצעות להסדר ביניים, שהיו עלולות להגביל את אחריותם הכספית. משכך, נדחו טענותיהם בדבר רשלנות תורמת מצד המשיב ותביעות להקטנת נזקים. לבסוף נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם 60,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין של המשיב.