רע"א 14972-06-18

תקציר

ערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהחלטות של בית המשפט הפרוצדורלי בעניין סעד זמני, אלא אם כן מדובר במקרה חריג. השופט בחן את הבקשה, התשובה וההחלטה של בית משפט קמא ומצא כי מקרה זה אינו מצדיק התערבות ערעורית, במיוחד בהתחשב ביתרונו של בית המשפט הפרוצדורלי בהערכה ישירה של בעלי הדין. לגופו של עניין, ההחלטה אם לתת או לדחות צו מניעה זמני נשענת על איזון בין שני שיקולים מרכזיים: הצגת ראיות מהימנות לכאורה על ידי המבקש ואיזון הנוחות לטובת המבקש. המבקש אינו צריך להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים, אלא רק שתביעתו סבירה ולא קנטרנית. במקרה זה, ביטל בית משפט קמא את צו המניעה הארעי, וקבע כי המבקשים לא הציגו ראיות מספיקות לפגיעה בזכויות הבנייה שלהם. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וציינה כי המבקש לא המציא חוות דעת הנדסית או הוראות תכנון אסמכתא. המונח "זכויות בניה" מתייחס לפוטנציאל הבנייה על קרקע כדין ובעל ערך כלכלי, אם כי טיבו אינו נקבע בפסיקה. זכויות אלה, המתחלקות בין הצדדים, אינן קנייניות, והמבקש לא הוכיח כיצד מבנה הצללה יפגע בהן. כמו כן, שני הצדדים הקימו מבנה משותף מבלי לשמור על מרחק של 3 מטרים, כך שזכויותיו של המבקש לא נפגעו. כן ביקש המבקש להרוס את הבנייה של המשיבים, אשר בית המשפט מצא כי ניתן להשיגה ללא פגיעה משמעותית, תוך הטיית מאזן הנוחות לטובת המשיבים. התנהלות המבקשים בהקמת מבנה משלהם מבלי לעמוד בדרישת המרחק השפיעה אף היא על ההון העצמי של תביעתם. בנוסף, התייחסותו של המבקש לחוק התכנון והבניה הייתה מוטעית, שכן חלות תקנות סדר הדין האזרחי. לא הייתה עילה להתערבות, מה שהוביל את השופט לדחות את בקשת רשות הערעור. הוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים, בשל המשך פעילות הבנייה של המשיבים למרות צו המניעה הזמני.