ע"ע 35815-07-18

תקציר

בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית הדין הדגיש כי ההוראות המחייבות עובדים לקבל היתר לעבודה נוספת תקפות ואינן פוגעות באופן בלתי סביר בחופש העיסוק שלהם, במיוחד נוכח ניגוד העניינים הפוטנציאלי וציפיות המעסיק לתשומת לב בלתי מחולקת. אי אכיפת הנהלים בעבר אינה מקנה חסינות מפני אכיפה עתידית, ומצבו של המערער השתנה עם המעבר לעבודה במשרה מלאה ולרישיון כעורך דין. בית הדין דחה גם את הטענה כי הליך קבלת ההיתר אינו חל על המערערת והסכים עם עמדת המשיב כי פיטורי המערערת נעשו בהתאם להסכם הקיבוצי. התנהגותו המתריסה של המערערת, חרף אזהרות מרובות, נחשבה עילה מספקת לפיטורים. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי על העובדים לפעול בערוצים שנקבעו לטיפול בחששות פרוצדורליים במקום לקחת את העניינים לידיים. לבסוף, הורה בית המשפט למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב ואת שכר טרחת עורך דינו, דחה את הערעור והדגיש כי פסק הדין יישלח לשני הצדדים.