בר"מ 7856/06

תקציר

בהחלטה זו בחן בית המשפט את חובת תשלום הארנונה לפי חוק ההסדרים הכלכליים ותקנות העיריות השונות. היא הגדירה "מחזיק" כאדם בעל הקשר הקרוב ביותר לנכס, לרבות בעלים, דיירים או אחרים בעלי זיקה מהותית לנכס. הסוגיה המרכזית הייתה האם בעל השעבוד צריך להיות אחראי לארנונה בתקופת השעבוד. בית המשפט קבע כי לבעל שעבוד אין את הזיקה הקרובה ביותר לנכס לצורכי מס משום שאינו משתמש בו או נהנה ממנו, בניגוד לבעלים או לדייר הנהנה משירותי העירייה. השעבוד רק מאפשר למחזיק להחזיק בנכס כלחץ להבטחת תשלום החוב, ולא להשתמש בו או ליהנות ממנו. כך, קבע בית המשפט כי החובה לשלם ארנונה מוטלת על בעל הנכס המקורי, גם בעת החזקת השעבוד. החלטה זו מדגישה כי הארנונה מוטלת כדי לשקף הנאה משירותים ושימוש בנכס, ועולה בקנה אחד עם המטרה הרחבה יותר של מסים אלה למימון שירותים מקומיים. משכך, נדחה ערעורו של בעל השעבוד, והאחריות לארנונה הוטלה על בעל הנכס המקורי, מה שמחזק את הטענה כי אין לפגוע במטרת השעבוד או ביעילותו על ידי הטלת נטל נוסף על הנושים.