רע"א 5242/14

תקציר

במקרה זה, מהנדס המשמש כיועץ לרשויות מקומיות ולתאגידי מים במכרזים למערכות קריאת מדי מים, וחברת הייעוץ שלו, הגישו בקשה לצו מניעה זמני שימנע מחברה מתחרה, שהיא גם נתבעת בתיק הגבלים עסקיים פלילי, לפרסם שיחה בין המהנדס למנהל של יצרן מוני מים אחר שהוקלטה באמצעות האזנת סתר כדין. המבקשים טענו כי פרסום השיחה, שלטענתם הוצאה מהקשרה, יכפיש את המהנדס ויפגע בשמו המקצועי. השיחה הוגשה כראיה בתיק פלילי נגד המנהל, והחברה המתחרה ביקשה להפיץ את התמליל שלה לרשויות המקומיות ולתאגידי המים שעמם עובד המהנדס. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו מניעה זמני בעילה של השתק שיפוטי וחוסר תום לב, תוך שהוא מדגיש כי המבקש הסכים בעבר לחשיפת השיחה בתיק הפלילי. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי דחיית צו המניעה הזמני על ידי בית המשפט המחוזי התבססה על טעויות בדין. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי הסכמת המבקש בהליך הפלילי מונעת את הצורך בהליך אזרחי. השופט הדגיש כי למבקש עומדת הזכות לערער על ההחלטה בהליך הפלילי עצמו וכי ההסכמה שניתנה בו אינה טכנית בלבד אלא מהותית. זאת ועוד, השופט ציין כי הסוגיות שהועלו בערעור, לרבות פרסום שיחות האזנות סתר והאיזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לפרסום, היו צריכות להידון בהליך הפלילי. מאחר שהמבקש כבר נתן את הסכמתו באותו הליך, הבקשה הנוכחית לצו מניעה זמני הייתה בלתי חוקית. עם זאת, השופט הבהיר כי החלטת בית המשפט המחוזי לא הביעה דעה על לשון הרע הפוטנציאלית או על אופן הפרסום, והותירה את זכותם של המבקשים לבקש סעד במקרה של פגיעה על כנה.