עע"א 2045/07

תקציר

ועדת השחרורים של כלא איילון דחתה בקשה לשחרור מוקדם של אסיר המרצה שנת מאסר בגין עבירות מס שבוצעו בין השנים 1999 ל-2000. הוועדה נימקה את החלטתה במספר גורמים: חומרת העבירות הפיסקליות, עברו הפלילי של העותר הכולל מאסרים קודמים וכתבי אישום תלויים ועומדים בגין אישומים חמורים כמו רצח, תפיסתו את מסוכנותו לציבור והצורך להעביר מסר כי עבירות כאלה יביאו לריצוי מלוא העונשים. הוועדה ציינה גם את חוסר ההפנמה של העותר את משמעות שחרורו ואת חוסר הסבירות לשיקומו, בהתבסס על מידע מודיעיני ונסיבות מאסרו הקודם. העותר טען כי נימוקי הוועדה היו פגומים, והדגישו את החלטת בית המשפט העליון לשחררו בערבות מגבילה, את התנהגותו הטובה בכלא ואת כדאיות תכנית השיקום שלו. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי החלטת הדירקטוריון סבירה, מאוזנת וצודקת. היא הדגישה את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים כאלה ואישרה את סמכותה של הוועדה לפרש ולשקול את הגורמים כראוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותר לא הציג טיעון משכנע לשחרור מוקדם, במיוחד לאור עברו הפלילי וחומרת האישומים התלויים ועומדים. זאת ועוד, בית המשפט תמך בהתייחסות הוועדה להתנהלות העבר ולמידע מודיעיני, גם אם קדם למאסר הנוכחי, שכן הוא תורם להערכת מסוכנותו של העותר לציבור.