ת"פ 18424-02-11

תקציר

להלן תקציר פסק הדין: ב-4 ביוני 2015 הורשע מוריס אוסמו באי תשלום שכר מינימום לעובד ואי היענות לבקשת מפקח עבודה, בניגוד לחוק שכר מינימום. במהלך טיעון העונש הדגיש התובע את חשיבות הבטחת קיומם המכובד של העובדים וביקש קנס של 30 עד 50 אחוזים מהקנס העונשי המרבי, לצד התחייבות לשלוש שנים להימנע מהפרות נוספות. בתוך כך, ביקש בא כוחו של הנתבע להקל בעונשו, תוך שהוא מציין את מצג השווא של העובד לגבי שעות עבודתו ואת נסיבותיו האישיות של הנתבע, לרבות זקנתו, גירושיו, מחלת לב ופשיטת רגל. השופט החיל בפסק דינו את תיקון 113 לחוק העונשין, תוך שימת דגש על עקרון ההלימה או הגמול, המתאים את חומרת העונש לנסיבות העבירה. לאחר הערכת אופי העבירות, השפעתן החברתית ומדיניות הענישה הרווחת, קבע השופט כי טווח הענישה נע בין 10,000 ל-26,600 ₪. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, החליט השופט כי יש מקום לעונש מופחת. בפרט, היעדר הרשעותיו הקודמות של הנאשם הקשיש והחולני, סגירת עסקיו והזמן הרב שחלף מאז הקלה העבירה בעונשו. בנוסף, השופטת לקחה בחשבון את השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, תוך הכרה בסטיגמה ובעונש הגלומים בהרשעה פלילית. כתוצאה מכך, נגזר על הנאשם לשלם קנס בסך 5,000 ₪ ב-20 תשלומים והסכים להימנע מהפרות נוספות של חוק שכר מינימום למשך שלוש שנים. גזר הדין ניתן שלא בפניו ב-2 ביולי 2015. הצדדים קיבלו הודעה על ההחלטה בדואר על פי דרישה.