תא"מ 3477-08-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך ביטוחי מורכב הנובע מתאונת דרכים. רכב שהורכב מנגרר וגרר פגע ברכבו של התובע וגרם לו נזק. הגרר והנגרר היו מבוטחים על ידי חברות שונות. התובע תבע את שלושת הצדדים המעורבים - הנהג, חברת הביטוח שביטחה את הגרר (הנתבעת מס' 1) וחברת הביטוח שביטחה את הנגרר (הנתבעת מס' 2). תחילה התייחס השופט לתביעה נגד הנתבע מס' 1. התובעת ניהלה עמם בעבר משא ומתן לפשרה, אך טענה כי הסדר הפשרה אינו הוגן בשל מצוקתה הכלכלית וכי חברת הביטוח ניצלה את מצבה. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובעת וקבעה כי היה לה ביטוח מקיף והיא יכלה לתבוע באמצעותו את מרבית נזקיה. עוד ציינה השופטת כי התובעת חתמה על שטר קבלה ושחרור בעניין הסדר הפשרה, אשר יש בו כדי לדחות את תביעתה כנגד הנתבע מס' 1. באשר למחלוקת העיקרית, היה על השופט להכריע האם האחריות צריכה להיות מוטלת על חברת הביטוח של הגרר (הנתבעת מס' 1) או על חברות הביטוח גרר ונגרר (הנתבעת מס' 2). לאחר ניתוח פסקי דין קודמים, הגיע השופט למסקנה כי במקרים בהם נהג התרשל בעת הפעלת רכב משולב, יש להטיל אחריות משותפת הן על מבטח הגרר והן על מבטח הנגרר. לפיכך, הנתבע מס' 2 היה אחראי גם ל-50% מהנזק. לאחר מכן פנה השופט לסוגיית הפיצויים. התובעת תבעה פיצויים בסך 33,755 ₪, אך השופטת קבעה כי הסכום הנמוך יותר הנקוב בכתב התביעה - 14,755 ₪, בהתחשב בכך שקיבלה את הסדר הפשרה הקודם. כמו כן הורה השופט לנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הנתבעת מס' 2 נדרשה גם לשלם חלק משכר טרחת עורך דינה של התובעת. משכך, דחתה השופטת את התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו-3, והורתה לנתבעת מס' 2 לפצות את התובעת כאמור. פסק הדין היה אמור להיות מוגש לבאי כוח הצדדים.