עת"מ 50253-02-22

תקציר

העותר, גרוש, נכה ואב לשתי בנות במשמורת משותפת, הגיש עתירה נגד המשיב, האחראי על הדיור הציבורי, כנגד החלטתם לדחות את בקשתו לזכויות חוזיות בדירת הדיור הציבורי של סבתו המנוחה. לטענתו, הוא התגורר עם סבתו בדירה למעלה משלוש שנים ולכן יש להכיר בו כ"דייר ממשיך" ולהיות זכאי לדיור ציבורי בשל מצבו הרפואי, הנפשי והכלכלי. בנוסף, טען כי הקריטריונים לזכאות מפלים אותו לרעה כנכה יחיד לעומת זוגות נכים נשואים. המשיב טען כי העותר לא התגורר עם סבתו בתקופה הרלוונטית ולא עמד בתנאי הזכאות. הם הסתמכו על רישומים, לרבות ביקורי מעגלים וסיכומי מרשם האוכלוסין, מהם עולה כי העותר התגורר בדירה רק לאחר מות סבתו. בית המשפט צידד במשיב, וקבע כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לכך שהתגורר עם סבתו במשך שלוש השנים הנדרשות, ולכן אינו זכאי להיות דייר ממשיך. זאת ועוד, מאחר שהעותרת לא קיימה תנאי זה, לא היה צורך לבחון את טענת ההפליה. העתירה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.