ת"פ 51650-05-24

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי מקיף: ת"פ 51650-05-24 מדינת ישראל נ' זאדה** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת, סגנית הנשיא שירלי דקל נוה), דן בעניינו של נאשם שהורשע בעבירה של תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההרשעה ניתנה על בסיס הודאת הנאשם במסגרת הסדר דיוני. פסק הדין מתמקד בטיעוני הצדדים לעונש, בסוגיית ביטול ההרשעה, ובהטלת העונש בפועל. **עובדות המקרה** הנאשם והמתלוננת היו בני זוג פרודים. ביום 14.02.2024 נפגשו השניים במסעדה בראשון לציון לדיון בנוגע להשקעה שביצעה המתלוננת בחברת ההשקעות של הנאשם. במהלך המפגש, עקב אמירה של המתלוננת, משך אותה הנאשם חזרה אל הספסל, מנע ממנה לעזוב, ירק בפניה, כינה אותה בשפה בוטה, וניסה למשוך ממנה צמיד. המתלוננת הצליחה לבסוף להסתגר בתא שירותים ולהזעיק את המשטרה. **ההסדר הדיוני ותסקיר שירות המבחן** הצדדים הגיעו להסדר דיוני שהוביל לתיקון כתב האישום, להודאת הנאשם ולהרשעתו. הנאשם נשלח לתסקיר שירות מבחן, ובמקביל, ההגנה ביקשה לבחון את האפשרות לביטול ההרשעה. שירות המבחן הגיש שני תסקירים: * **תסקיר מיום 09.11.2025:** מתאר את הנאשם, בן 40, רווק, ללא ילדים, במערכת יחסים חדשה. מוצג רקע של שירות צבאי כלוחם, נכות צה"ל, ותסמינים פוסט-טראומטיים שלא אובחנו. תואר קשר זוגי לא יציב עם המתלוננת, שהסתיים על ידה. הנאשם לקח אחריות על האירוע, תלה אותו בחוסר יכולת לווסת רגשותיו ובתחושת פגיעה ועלבון. שירות המבחן התרשם שלנאשם ערך עצמי נמוך וצורך באישור חיצוני. לגבי שיקומו, צוינו יציבות תעסוקתית, היעדר עבר פלילי, וסיום הקשר עם המתלוננת. שירות המבחן זיהה גורמי סיכון (קושי בוויסות רגשי, קושי בביטוי רגשות, התמודדות עצמאית) וגורמי סיכוי (יציבות תעסוקתית, היעדר עבר פלילי, תפקוד תקין). על רקע אמביוולנטיות הנאשם לגבי טיפול, הומלץ על דחיית הדיון לבחינת שילוב בטיפול. * **תסקיר משלים מיום 15.02.2026:** לאחר תקופת דחייה, הנאשם עדיין שלל נזקקות טיפולית ייעודית, תוך שהוא מתאר זוגיות חדשה ויציבה. שירות המבחן שקל את נסיבות המקרה, את חלוף הזמן מאז העבירה, היעדר תיקים חדשים, ולקיחת האחריות. שירות המבחן לא המליץ על צו מבחן, אך המליץ על עבודות שירות (של"צ) ופיצוי למתלוננת. בנוגע לביטול ההרשעה, הביע התלבטות, אך נטה להמליץ לחיוב, תוך הדגשת יציבותו הנוכחית, לקיחת האחריות, והיעדר דפוסים אלימים קבועים. **טיעוני הצדדים לעונש** * **המאשימה:** עמדה על נסיבות ביצוע העבירה, הפגיעה בערכים מוגנים, והמלצות התסקיר. טענה כי אין מקום לביטול הרשעה בהיעדר נזק קונקרטי. עתרה להותרת ההרשעה, מאסר על תנאי, של"צ, פיצוי והתחייבות. * **ההגנה:** טענה לרף אלימות נמוך, היעדר חבלות, וסיום האירוע מבלי שהנאשם ידע שהוזעקה המשטרה. עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן, לרבות ביטול ההרשעה, תוך הדגשת חלוף הזמן, שינוי מצבו הזוגי, לקיחת אחריות ואמפתיה. הופנה לאסופת פסיקה בנוגע לביטול הרשעה, תוך הפניה למבחן "מקבילית הכוחות". **דיון והכרעה - בית המשפט** 1. **עבירת התקיפה:** בית המשפט הדגיש את הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו: שלמות גוף, שלום, ביטחון אישי וכבוד. תוארו מעשי התקיפה, לרבות מניעת יציאה מהמקום, יריקה, קללות, משיכת היד וניסיון למשיכת הצמיד. הודגש כי הנאשם יכול היה לחדול ממעשיו אך לא עשה כן. תואר כי האלימות נבעה מרצון המתלוננת להיפרד, והיא ביטאה יחס כפייתי, זלזול ברצונה וכבודה, וביזוי במקום ציבורי. נקבע כי הפגיעה הייתה מוחשית, אם כי לא ברף גבוה. 2. **הענישה הנוהגת:** בית המשפט פירט את מורכבות קביעת העונש בעבירות אלימות במשפחה, תוך התחשבות בגורמים שונים. הודגש כי הכפלת העונש לעבירת תקיפה כלפי בן זוג מבטאת את עמדת המחוקק. מדיניות הענישה מכוונת למאבק בתופעת האלימות במשפחה, ודורשת הטלת ענישה מחמירה. מתחם העונש ההולם, על פי הפסיקה, נע בין מאסר על תנאי לעבודות שירות, לצד ענישה נלווית. 3. **סוגיית ההרשעה:** זו הייתה המחלוקת המרכזית. בית המשפט קבע כי **אין מקום לבטל את הרשעת הנאשם.** * **הכלל והחריג:** נקבע כי הכלל הוא הרשעה, והימנעות מכך היא חריג למקרים מיוחדים בהם הפגיעה בנאשם אינה שקולה לתועלת הציבורית. * **התנאים לביטול הרשעה (הלכת כתב):** * **תנאי ראשון (סוג העבירה):** על דרך הכלל, עבירות אלימות במשפחה אינן מתאימות לסיום ההליך ללא הרשעה, והאפשרות שמורה למקרים יוצאי דופן. בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי עניין "שדה" מהווה תקדים לביטול הרשעה בעבירות מסוג זה, ופירש את הדברים כמדגישים את האפשרות החריגה. * **תנאי שני (פגיעה חמורה ובלתי מידתית):** על הנאשם להוכיח נזק קונקרטי. במקרה זה, הנאשם לא הציג כל ראיה לנזק, ולכן הפגיעה אינה חורגת מהנזק הנגרם לכל נאשם אחר. * **מבחן "מקבילית הכוחות":** מבחן עזר ליישום הלכת כתב, המצריך איזון בין חומרת העבירה לנזק הצפוי. גם מבחן זה לא סייע לנאשם, מכיוון שלא הוכח נזק. * **המלצת שירות המבחן:** בית המשפט מייחס חשיבות להמלצות שירות המבחן, אך אינו כבול להן. תפקידו של בית המשפט ליתן החלטה בהתחשב בכלל השיקולים, ולא רק באינטרס השיקומי. המלצת שירות המבחן, שהובעה בהסתייגות, לא גברה על הדרישה להוכחת נזק קונקרטי, שכן נימוקיה מתאימים לכל נאשם ראשון בעברו, ובכך הופכים את החריג לכלל. * **היעדר השתלבות בטיפול:** צוין כי שירות המבחן סבר שהנאשם נדרש לטיפול, אך הוא לא השתלב בו. ביטול הרשעה במצב כזה עלול לשלוח מסר שגוי. * **הפסיקה שהוצגה על ידי ההגנה:** בית המשפט בחן את הפסיקה שהוצגה וקבע כי רובה מורכבת מפסקי דין של בתי משפט שלום (לא מחייבים) ו/או שהנאשמים בהם הוכיחו נזק קונקרטי (תעסוקתי, רישיונות, שירות צבאי), בניגוד למקרה דנן. 4. **קביעת עונשו של הנאשם:** * **עונש הולם:** לא נמצאה עילה לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולה מטעמי שיקום, שכן הנאשם שלל נזקקות טיפולית. * **נסיבות אישיות:** הנאשם בן 40, בזוגיות חדשה ויציבה, בת זוגו שימשה כעדת אופי. * **קולא:** הודאת הנאשם, היעדר עבר פלילי (תיק יחיד), ניתוק הקשר עם המתלוננת, והיעדר תיקים חדשים. * **מאסר על תנאי:** נקבע מאסר על תנאי ל-4 חודשים, למשך 3 שנים, אם יעבור עבירת אלימות כלפי בן זוג. * **פיצוי:** 2,000 ₪ למתלוננת. * **התחייבות:** 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות אלימות כלפי בן זוג במשך 3 שנים. * **של"צ:** 200 שעות, לביצוע תוך שנה. * **הנמקה לעונש:** בהתחשב בהמלצת שירות המבחן, עתירת הצדדים, והיעדר נכונות לטיפול, נקבע עונש בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **אכיפת עבירות אלימות במשפחה:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הרבה שבית המשפט מייחס לאכיפה יעילה של עבירות אלימות במשפחה. ההחמרה בענישה (הכפלת העונש) מבטאת את עמדת המחוקק, והפסיקה מכירה בצורך במאבק עיקש בתופעה. * **הלכת כתב וביטול הרשעה:** פסק הדין מיישם בצורה קפדנית את הלכת כתב, תוך הדגשת הכלל של הרשעה כברירת מחדל, והחריג המצומצם לביטול הרשעה. * **הדגשת נטל ההוכחה:** בית המשפט מבהיר כי נטל ההוכחה לנזק קונקרטי מוטל על הנאשם, ובהיעדרו, אין מקום לשקול ביטול הרשעה, גם אם קיימת המלצה לכך מצד שירות המבחן. * **פרשנות מחמירה של "נזק קונקרטי":** בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה כי "מקבילית הכוחות" או "פגיעה כללית" מספיקים. הדרישה היא לנזק מוחשי, ברור ומוכח, כפי שמוצאים בפסיקה שניתנה כנגד הנאשם. * **ביקורת על המלצות שירות המבחן:** בית המשפט העביר ביקורת מרומזת על הנטייה של שירות המבחן לראות את טובת הנאשם כשיקול מכריע, לעיתים על חשבון האינטרס הציבורי והערכים המוגנים. * **הבחנה בין בתי משפט:** נרמז כי פסיקות של בתי משפט שלום, גם אם מקלות, אינן מחייבות בהכרח את בית המשפט. * **תפקיד שירות המבחן:** בית המשפט מכיר בתפקידו החשוב של שירות המבחן, אך מבהיר כי תפקידו הוא ייעוצי ושיקומי, ואין להשלך מכך על הכרעת בית המשפט, המחויב לשקול מכלול רחב יותר של שיקולים, כולל האינטרס הציבורי. * **חריגות העבירה:** הדגשת העובדה כי מדובר בעבירה ראשונה ויחידה של הנאשם, ושהקשר עם המתלוננת הסתיים, שימשו כגורמים לקולה בקביעת העונש, אך לא לביטול ההרשעה. * **השפעת "חרבות ברזל" בפסיקה:** על אף שלא מופיע במקרה זה כעילה לביטול הרשעה, אזכור המלחמה בפסיקות האחרות שהובאו על ידי ההגנה, מצביע על מגמה בתחום האזרחי-תעסוקתי, שבית המשפט בוחן בקפידה כאשר היא מוצגת כעילה לסטייה מהרשעה. **לסיכום,** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עקבי של הלכות פסיקתיות בנוגע להרשעה בעבירות אלימות במשפחה. בית המשפט מדגיש את החשיבות של הגנה על הערכים החברתיים, ואת הדרישה להוכחת נזק קונקרטי כתנאי מקדמי לסטייה מכלל ההרשעה. אף שהנאשם ניצל את הזכות להגיע להסדר דיוני, והוצגו בפניו גורמים לקולה, ההרשעה נותרה על כנה, תוך הטלת עונשים שיש בהם כדי להרתיע ולהוקיע את המעשה.