ת"פ 6464-06-11

תקציר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו הריגה, הצתה והיזק לרכוש בזדון. בכתב האישום צוין כי הנאשם התגורר במתחם שבו שתי חצרות המופרדות על ידי חומה ועץ דקל בגובה 25 מטר. לצורך ניקוי סביבת יחידתו החדשה ששכר, הצית הנאשם את עץ הדקל באמצעות עיתון ומצית גז, דבר שגרם לעץ וסביבתו לעלות באש, לרבות יחידתו של המנוח. המנוח סבל מכוויות בגופו ומת מאוחר יותר מפצעיו. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא ידע על החפצים הסמוכים לקיר שעלולים לעלות באש וכי המנוח נכח במתחם בעת האירוע. עוד טען כי המנוח לא נכווה וכי לא ניתן לאשר את סיבת מותו בשל סירוב המשפחה לבצע נתיחה שלאחר המוות. בית המשפט מצא את גרסתו של הנאשם לאירועים כבלתי משכנעת ובלתי אמינה, שכן היא סותרת עדי ראייה ורישומים רפואיים. נקבע כי הנאשם היה מודע לסיכון לאיבוד שליטה על האש ולסכנה הפוטנציאלית לסביבה. עם זאת, לבית המשפט היה ספק קל האם הנאשם אכן צפה את האפשרות של מוות אנושי כתוצאה ממעשיו, דבר שלא היה בו די כדי להרשיעו בהריגה מעבר לספק סביר. במקום זאת, הורשע הנאשם בגרימת מוות ברשלנות ובהצתה. בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמת הנזק בזדון, שכן היא נכללה בעבירת ההצתה. האירוע נבע מרשלנות חמורה של הנאשם בהצתת עץ דקל גבוה באזור מגורים, מה שהביא למותו של המנוח.