בג"צ 2205/97

תקציר

פרס ישראל בעיתונות הכתובה הומלץ על הענקת פרס ישראל למר שמואל שניצר על ידי חבר השופטים, אותו אישר שר החינוך. עם זאת, לאחר שנודע לו על מאמרו הקודם של מר שניצר שהוגדר כמסית לגזענות נגד בני העדה האתיופית וסירובו להתנצל על כך, עתר חבר כנסת לחזור בו מההחלטה. בית המשפט העליון פסק לטובת העותר, וקבע כי החלטת חבר השופטים והשר להעניק את הפרס למר שניצר נפלה משום שלא היו מודעים לעובדות חשובות אלה באותה עת. בית המשפט הדגיש כי פרס ישראל הוא כבוד משמעותי, וההמלצה עליו צריכה להתבסס על כל המידע הרלוונטי, במיוחד כאשר מדובר בכשלים אתיים. השופט הציע לשר לשקול מחדש את אישורו, אך הוא סירב. לפיכך, בית המשפט הוציא צו על תנאי מוחלט, המבטל את החלטת השר ומחזיר את תמורה הפרס לחבר המושבעים להמשך דיונים תוך התחשבות בעובדות הנוספות. פסק הדין חיזק את חשיבות האתיקה העיתונאית ואת תפקידו של השר להבטיח תהליך קבלת החלטות מושכל.