ת"א 3175-03-22

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין התובעים, רווה יעקב וחברתו, לבין הנתבעים, אהרן רוזנצוויג ואסף קדם, על כרם שניטע על חלקת אדמה שהחכיר רווה לנתבעים. התובעים טענו כי הכרם היה צריך להישאר בידי רווה לאחר תום תקופת השכירות, ואילו הנתבעים טענו כי הם רשאים לעקור את הכרם ולהוציא את הציוד. התובעים תבעו פיצויים בשלוש רמות: חוזי, קנייני ונזיקין. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את עילת התביעה שלהם באף אחת מהרמות הללו. ראשית, השופט לא מצא ראיות להסכם חוזי שהכרם יישאר אצל רווה. השופט גם דחה את תביעת התובעים על סמך דיני הקניין, שכן השיפורים שביצעו הנתבעים לא היו קשורים באופן קבוע לקרקע, וזכותה הקניינית של רווה לא גברה על זכותם של הנתבעים לקבל פיצוי בגין השיפורים שביצעו. בנוסף, השופטת קבעה כי הנזקים הנטענים של התובעים לא הוכחו, שכן העלויות הנטענות של רווה בגין נטיעת הכרם קוזזו על ידי התחייבותו לפצות את הנתבעים בגין השבחת הקרקע. לבסוף, השופטת דחתה את תביעת הנזיקין של החברה, וקבעה כי מעשי הנתבעים היו מוצדקים, והם פעלו על בסיס זכויותיהם החוקיות ואינטרס לגיטימי. לפיכך, דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים.