עב"ל 686/08

תקציר

בבחינת התיק, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. הערעור ערער בעיקר על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ועל המשקל שייחס לעדויות ולראיות. ערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט הפרוצדורלי, במיוחד אלה הנוגעות למהימנות עדים, אלא אם כן הוצגו טעמים מהותיים. ההלכה מציעה כי יש לתת משקל רב יותר לאמירות שנאמרו בסמוך לאירוע הנטען, שכן חזקה עליהן שהן אמיתיות יותר. עם זאת, במקרה זה, התרחשות האירוע בעבודה נעדרה מהמסמכים הרפואיים בסמוך למועד זה. התיעוד הראשון המזכיר אירוע הקשור לעבודה הופיע הרבה יותר מאוחר ולבקשת המערער. בנוסף, חוסר עקביות בדברי המערער החליש עוד יותר את מעמדו. המערער לא יכול היה להתייחס ביעילות לסתירות ברשומות הרפואיות או בחשבונותיו במהלך החקירה. שאלות שהעלה בית המשפט המחוזי באשר לגרסתו של המערער לאירועים, כגון יכולתו לנהוג לאחר הנפילה הנטענת, נותרו ללא מענה. עיון במסמכים רפואיים נוספים לא תמך בטענת המערער ונחשב בעבר או לא רלוונטי. משכך, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי האירוע התרחש בעבודה במועד הנקוב, דבר שהוביל לאישור פסק דינו של בית הדין האזורי מבלי לפסוק הוצאות, כפי שניתן ביום 20.12.2009, ללא נוכחות הצדדים.