דנ"מ 7035/23

תקציר

החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה לדיון נוסף מבוססת על עקרונות משפטיים מבוססים הקובעים כי דיונים נוספים הם חריגים ובדרך כלל אינם נחוצים, אלא אם פסק הדין חורג באופן משמעותי מתקדימים קודמים או מציג חידוש או מורכבות משפטית משמעותית. בפסק דין זה מוסבר כי הסוגיה שבמחלוקת הייתה פרשנותו של סעיף 19(ב)(4) לתוספת השלישית, אשר על אף היותו חדשני, נותח באופן מקיף במסגרת פרשנית קיימת והונחתה על ידי תשומות היועץ המשפטי לממשלה והספרות המשפטית. טענת העותר כי פסק הדין סותר פרשנויות צרות בעבר להוראות הפטור, נדחתה. השופטת ברק-ארז בחרה בפרשנות מרחיבה של הסעיף למרות הזהירות המסורתית בפרשנויות כאלה, שנתמכת בפסקי דין תקדימיים המדגישים פרשנות המבוססת על לשון ותכלית החקיקה. ההשפעות הכלכליות המשמעותיות לכאורה של פסק הדין ושינויי התמריץ שהוא עשוי להכניס אינם מצדיקים אוטומטית דיון נוסף בהיעדר תמיכה ראייתית משמעותית, שהמבקש לא הצליח לספק. כמו כן, בית המשפט ציין כי תחולת הפטור מותנית בעמידה בתנאים שונים שטרם נקבעו בפסק הדין, ובכך מדגישה את הרלוונטיות המתמשכת של השיח השיפוטי במקרים עתידיים. התנגדויות אחרות שהעלה המבקש נחשבו לערעורים במהותם, שאינם מתאימים לדיון נוסף בעתירה. אופיו פה אחד של פסק הדין השפיע גם על דחיית הבקשה. משכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה ללא צו הוצאות, שאושר ביום 18.12.2023.