ע"א 6422/20

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שתי קבוצות הנלחמות על השליטה בעמותה בשם ישיבת בית אורות. הקבוצה הראשונה, המורכבת מהמערערים, מזוהה עם מייסדי האגודה ורב הישיבה, ואילו הקבוצה השנייה, המשיבים, כוללת את חברי ועד האגודה וחברים חדשים שהצטרפו בשלב מאוחר יותר. המקרה נסוב סביב ההכרה בחברותו של האחרון בעמותה. תחילה קבע בית המשפט המחוזי כי אין להכיר במשיבים 13-7 כחברים, אך על החלטה זו הוגש ערעור והוחזר לבית משפט קמא לבירור נוסף. בית משפט קמא הפך את החלטתו והכיר במשיבים 12-8 כחברים. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שדן אף הוא בערעור המשיבים כי יש להכיר גם במשיב 13 (הר מלך) כחבר, דבר שייצור "קשר" בין שני המחנות. שופט בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי יש לקבל את ערעור המערערים ולדחות את ערעור המשיבים. השופט מצא כי המשיבים לא מילאו את אחריותם להוכיח את זכאותם לחברות בעמותה. זאת, בשל שלושה טעמים: ראשית, המשיבים היו אלה שביקשו לשנות את הסטטוס קוו בעמותה; שנית, דיני הראיות נצמדים לדין המהותי, ודורשים מבעל דין לבסס את הטענות המקדמות את עניינו; שלישית, פסק דינו הקודם של בית המשפט הדגיש את הצורך בדיון ממצה בנושא, לאחר שהמשיבים לא התייצבו להליך הראשון. זאת ועוד, השופטת הביעה ספק לגבי נסיבות הצטרפותם של המשיבים 11 ו-13, וציינה כי טפסי הבקשה שלהם אינם מתוארכים והמשיב 13 אף הצהיר בשיחה מוקלטת כי לא היה מודע לרישומו. משכך, קבע בית המשפט העליון כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא שהכיר בחברותם של המשיבים 12-8, וצו המניעה הארעי שניתן בשנת 2021 בטל. פסק הדין אינו תוחם קבלה עתידית של חברים, והמשיבים חויבו לכסות את הוצאות המשפט של המערערים בסך 10,000 ₪.