עב"ל 182/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לשבעה ערעורים על תחולתה של הוראה בחוק הבטחת הכנסה המשפיעה על תשלום קצבאות למי שעוזב את ישראל. ההוראה הנדונה, סעיף 14א(ב)(1), שוללת הטבות מזכאים שעזבו את ישראל במהלך 12 החודשים האחרונים. המערערים טוענים כי התחשבות בהיסטוריית הנסיעות שלהם בעבר בעת קביעת הזכאות הנוכחית לגמלה מהווה חקיקה רטרואקטיבית, שאינה תקפה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התיקון לחוק אינו רטרואקטיבי באופיו. החוק חל רק על מי שעזב את ישראל לאחר כניסת התיקון לתוקף ב-1 בדצמבר 2001, ואינו שולל הטבות ששולמו לפני מועד זה. בית המשפט קבע כי בחינת נסיעות העבר היא סבירה והגיונית, מה גם שאנשים היו מודעים לתיקון שישה חודשים לאחר חקיקתו. לפיכך, ערעוריהם של המערערים 1, 5 ו-7, שביקשו לערער על הוראת השעה, נדחו. בינתיים התקבל ערעור המוסד בערעור 6. בפסק הדין הובהר כי יש להתמקד במועד היציאה השנייה מישראל ובתפקידו של התיקון בקביעת הזכאות לגמלה בגין יציאה זו.