בג"צ 1/49

תקציר

השופט חשין נתן פסק דין בעניין התנגדות לצו מותנה שניתן ביום 8.8.2018, אשר תהה האם יש לאסור על המשיבים לאסור על המבקשים לשמש כשלוחים של בעלי רכב במשימות כגון הגשת בקשות, הבאת מכוניות לבדיקות ותשלום מיסים במשרד התחבורה של מחוז תל אביב. המבקשים עובדים בתפקיד זה תקופות ארוכות, למעלה מעשר שנים בידיעתן ובהסכמתן המשתמעת של הרשויות. עם זאת, נאסר עליהם לפתע להיכנס למחוז תל אביב ולהמשיך בעבודתם במאי 1948, משום שהשלטונות סברו כי "מתווכים" אינם נחוצים להסדרת רישיונות ומשימות נלוות. המבקשים טענו באמצעות בא כוחם, עו"ד זקהיים, כי עבודתם משרתת שירות ציבורי משמעותי בכך שהיא מקלה את הנטל על בעלי המכוניות המבזבזים זמן בניווט בתהליכים בירוקרטיים. בית המשפט אמנם הכיר בהעדפת השירות, אך הדגיש כי על המבקשים להוכיח קיפוח זכויותיהם על ידי האיסור שהוטל. המשיבים טענו כי אין בסיס חקיקתי המקנה למבקשים אלה זכות לעבוד כמתווכים במשרד התחבורה, וטענו כי אין חובה ציבורית המחייבת אותם להקל על עבודתם של המבקשים. השופט חשין הבהיר כי בעוד שמקצועות מסוימים דורשים רישיונות, אין חוקים המגבילים במפורש אנשים מלשמש כשליחים בתשלום, דבר המרמז על זכות טבעית לעסוק בפעילות כזו, אלא אם הדבר אסור על פי חוק. בית המשפט קבע כי האיסור פוגע בזכותם של המבקשים לעבוד ואינו מוצדק, במיוחד לאור העובדה שלא הוצגו טענות ספציפיות להתנהגות בלתי הולמת מצד המבקשים. זאת ועוד, טענת המשיבים בדבר עקירת השחיתות מן השורש לא הייתה קשורה לעבודתם של המבקשים. עוד צוין כי כל איסור מינהלי חייב לאפשר תחילה לנפגעים להציג את הגנתם, דבר שלא נעשה במקרה זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי האיסור פוגע בזכות אזרחית בסיסית ללא כל בסיס חוקי או סמכות ראויה, והפך את הצו המותנה לקבוע, תוך מתן הוצאות למבקשים.