ע"א 1989/08

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעת עובד לפיצויים ממעסיקו בגין פגיעות שנגרמו לו בתאונת עבודה. העובד ניהל עסק שמכר וטיפל בבעלי חיים והיה העובד היחיד יחד עם אשתו. העסק היה מבוטח מפני חבות מעבידים על ידי המשיבה השנייה, חברת ביטוח. ביום התאונה הוציאה אשתו של העובד דלמטי מהכלוב כדי לנקות אותו ומסרה אותו לבנה. הכלב החל להשתולל ובניסיון של העובד להרגיע את הכלב הוא נדחף ונפצע. העובד טען כי חברת הביטוח חייבת לפצות אותו על פי הפוליסה ובשל רשלנות אשתו. חברת הביטוח טענה כי אין כיסוי ביטוחי וכי אשתו של העובד אינה פועלת במסגרת העסקתה. בנוסף, הם טענו כי טענת העובד נדחתה בשל אי זימונו של בנו להעיד וכי אין קשר סיבתי בין מעשי האישה לבין נזקי העובד. בית המשפט המחוזי פסק לטובת חברת הביטוח. עם זאת, בית הדין לערעורים חלק על כך וקבע כי פוליסת הביטוח חלה וכי אשת העובד אכן פעלה במסגרת העסקתה. כמו כן, בית הדין קבע כי אשת העובד התרשלה במסירת הכלב לבנה וכי רשלנות זו הובילה לפציעתו של העובד. לפיכך, בית הדין לערעורים קיבל את הערעור, וקבע כי חברת הביטוח חייבת בפיצוי העובד בגין נזקיו.