בש"פ 6606/02

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את בקשתו של המערער, שהואשם בעבירות כלכליות ובהן שוחד ומרמה, לצאת לחו"ל לחופשה משפחתית בת 11 יום. בית המשפט הכיר בזכותו של המערער לעזוב את הארץ, אך הדגיש כי זכות זו אינה מוחלטת וניתן להגבילה מטעמים של אינטרס ציבורי. במקרה דנן, חומרת האישומים, מעמדו הבכיר של המערער במערכת הבנקאית הגדולה בישראל, עונש המאסר הממושך הפוטנציאלי אם יורשע וניסיונותיו בעבר לשבש את הליכי המשפט – כל אלה הצדיקו את ההגבלה. בית המשפט הדגיש את רגישות השלב הנוכחי של ההליך הפלילי, בציפייה להכרעת דין בתוך חודשיים, ואת אופיו הלא מהותי של הנסיעה. בנוסף, יכולתו של המערער לבסס חיים חדשים בחו"ל, היעדר קשרים כלכליים משמעותיים בישראל, וחשבונות בנק קודמים בחו"ל שקיבלו כספים מוברחים, הגדילו את הסיכוי שלא יחזור. החלטות קודמות שהתירו למערער לצאת מהארץ לצרכים חיוניים לא הצדיקו את בקשתו הנוכחית לחופשה משפחתית. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הפגיעה בזכות הנסיעה של המערער גוברת על האינטרסים הציבוריים, והערעור נדחה.