דנ"א 3454/13

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בבקשה לדיון נוסף בעניין סיווג נזקים לרכוש והזכות לפיצוי בגין נזקים אלה. מסקנת בית המשפט היא כי פסק הדין הקיים אינו משנה את הדין הקיים בדבר ההבחנה בין פיצויים הנגזרים מאישור תכנית מתאר לבין פיצויים הנגזרים מצו הפקעה. זהו עיקרון משפטי מבוסס ומושרש. פסק הדין גם אינו סותר פסיקות קודמות לפיהן פגיעות הנובעות מהגבלות בנייה, המכונות לעתים "קווי בניין", מסווגות בדרך כלל כנזקים הנובעים מתכנית, ולכן הן מפוצות מכוח הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. מאחר שפסק הדין עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת, אין בו כדי להצדיק דיון נוסף. פסק הדין מתייחס בקצרה גם לאופיים המקביל של הליכי התכנון וההפקעה בפרויקטים ציבוריים רחבי היקף, ומציין כי המפתח לסיווג הוא מהות הנזק שנגרם, ולא הסדר הכרונולוגי של התהליכים. השופט מכיר בכך שמצבו הנוכחי של החוק, המסווג נזקים באופן שאינו תמיד ברור, עשוי להפיק תועלת מפתרון חקיקתי כולל. עם זאת, עד ליישום פתרון כזה, העקרונות המשפטיים הנוכחיים עומדים. משכך, העתירה לדיון נוסף נדחית.