עת"מ 14216-07-14

תקציר

השופטת דחתה את העתירה לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהציגו הצדדים. השופט קבע כי אין מדובר במקרה של הפקעה אלא בהעברה מרצון של מקרקעין על ידי העותרים לעירייה לצורך הקמת גן ילדים. הקרקע המדוברת נרשמה ככזו בלשכת רישום המקרקעין לפני כשני עשורים והעותרים קיבלו תמורה להעברה בדמות שיפור ייעוד הקרקע והגדלת זכויות הבנייה ליתרת הקרקע שבבעלותם. יתר על כן, העותרים יזמו את התכנית המעודכנת שצמצמה את שטח הקרקע המועברת והגדילה את זכויות הבנייה שלהם, ואף בנו שבעה בתים צמודי קרקע על הקרקע המשופרת. לפיכך קבע השופט כי ההעברה הייתה הסכמה מודעת בין העותרים לבין העירייה. גם אם היה מדובר בהפקעה, הוועדה המקומית הייתה רשאית להפקיע עד 40% משטח החלקה ללא פיצוי, מה גם שיתרת הקרקע הושבחה. עוד קבע השופט כי העירייה לא זנחה את המטרה הציבורית של ההפקעה, והביא ראיות למאמציה להקים גן ילדים בחלקה המדוברת. שיהוי במימוש מטרת ההפקעה, גם אם אירע, לא הצדיק את הסעד החריג של ביטול ההפקעה, מה גם שהאינטרס הציבורי בהקמת גני ילדים גובר על האינטרס של העותרים בביטול ההפקעה. עוד ציין השופט כי העותרים הסכימו להעברת הקרקע וקיבלו הטבות, וכי כל ביטול של ההפקעה יביא לכך שיהיה עליהם להשיב את התמורה שהתקבלה, שכללה הגדלת זכויות הבנייה על יתרת הקרקע. לבסוף הורה השופט לעותרים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪, והגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה.