עת"מ 41020-05-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על החלטת הוועדה המחוזית מיום 6.1.2020, שלא לאשר תכנית לשינוי ייעוד קרקע וזכויות בנייה ביוזמת העותרת והוועדה המקומית. העתירה הפכה תיאורטית בעקבות הגשת תכנית מתוקנת על ידי העותר לוועדה המחוזית, ההופכת את המחלוקת לבלתי בת קיימא. בית המשפט מדגיש כי הוא אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית ויתערב רק במקרים של פגמים מהותיים בתהליך קבלת ההחלטות. במקרה זה, החלטת הוועדה המחוזית לתעדף תכנון כוללני על פני תכנון נקודתי היא סבירה ונטולת פניות, במיוחד נוכח האופי הרגיש של שימושי הקרקע וזכויות הבנייה. ההחלטה נתמכת גם משיקולי בטיחות הציבור והיעדר בחינה של ההשפעות הסביבתיות. טענות העותר בדבר נזק כלכלי עמומות ואינן מצדיקות את התערבותו של בית המשפט, שכן ישנם היבטים חשובים נוספים שראוי לשקול על ידי ועדת התכנון המקצועית. בנוסף, הסכמות העותרת עם נתיבי ישראל והוועדה המקומית אינן מחייבות את הוועדה המחוזית ואינן יכולות לגבור על שיקול דעתה העצמאי. ככלל, אין הצדקה להתערב בהחלטתה המקצועית של הוועדה המחוזית, והעתירה נדחית. העותר אחראי להוצאות המשפט של המשיבים ולשכר טרחת עורך הדין בסך כולל של 15,000 ₪ לכל צד.