סע"ש 28570-04-18

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם הסכם העסקתה של התובעת היה לתקופה קצובה ובנסיבות בהן הופסקה העסקתה. בית הדין מצא כי הנתבעת לא מסרה הודעה מוקדמת על תנאי העסקה או הסכם העסקה, וכי העסקתה של התובעת לא הייתה לתקופה קצובה. מהראיות עולה כי התובעת פוטרה ללא רשות, והנתבעת לא אפשרה לה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה. בית המשפט בחן גם האם הנתבעת אפשרה לתובעת לחזור לאחר חופשת הלידה, או שמא התובעת פתחה עסק ובחרה שלא לחזור. נמצא כי הנתבעת לא אפשרה לתובעת לחזור לעבודה, וכי בעוד שהתובעת פתחה עסק במהלך חופשת הלידה שלה, הדבר לא נעשה בחוסר תום לב. לפיכך, הנתבעת נדרשה לבקש רשות לפטר את התובעת, דבר שלא עשתה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע. הנתבעת חויבה לפצות את התובעת בגין הפרת חוק עבודת נשים, אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, אי תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה, תשלום דמי הבראה ומתן דמי חגים. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.