רע"א 2320/24

תקציר

בבואו לבחון את בקשת רשות הערעור ונספחיה, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובה, בעיקר בשל התנהגות פרוצדורלית פסולה והיעדר עילות ערעור מהותיות. המבקשים ניסו להציג ראיות חדשות לצד בקשתם, כולל הכרעת בורר מכרעת. עם זאת, הדבר נוגד את הכללים הפרוצדורליים, הקובעים כי לא ניתן לצרף ראיות שטרם הותרו להגשה או להתייחס אליהן בכתבי טענות. הפרות פרוצדורליות כאלה מצדיקות בדרך כלל דחיית בקשות הקשורות לראיות, ובמקרה זה, הסתמכותה של הבקשה על הראיות שבמחלוקת הובילה לדחייתה. יתר על כן, גם בעקיפת סוגיה פרוצדורלית זו, הבקשה לא עמדה באמות המידה המחמירות להתרת ערעור בבוררות, השמורות בדרך כלל למצבים חריגים של שאלות משפטיות משמעותיות או עיוותי דין מהותיים. המבקשים לא הוכיחו כי דחיית בקשתם למינוי בורר תביא לעיוות כזה. בית המשפט הכיר בכך שחוסר פעילות ממושך בבוררות עלול להעיד על נטישת ההסכם, כפי שמעיד השיהוי המשמעותי בין ההתקשרות האחרונה לבין הגשת הבקשה למינוי בורר – שיהוי שהמבקשים לא הצדיקו. חוסר פעילות זה הוביל את בית המשפט המחוזי למסקנה כי הליך הבוררות נזנח. משכך, הבקשה נדחתה, ומשלא התבקשה תשובה, לא הוטלו הוצאות. ההחלטה התקבלה סופית ב-10 באפריל 2024.