סע"ש 22554-09-18

תקציר

בית המשפט החליט כי תצהיר התובע, שנכתב בעברית, אינו יכול להיחשב כראיה, שכן התובע טען כי חתם עליו מבלי להבין את תוכנו. התובע, שלא ביקש להיחקר או לספק ראיות נוספות לאחר קביעה זו, לא מסר כל עדות ראשונית תקפה. לפיכך, ההחלטה התבססה על תצהיר הנתבע וחקירתו הנגדית של התובע. בית הדין מצא כי טענת התובעת לפיטורים שלא כדין מחמת אפליה מחמת גיל אינה מבוססת, שכן התובעת פוטרה עקב קיצוץ בכוח אדם וכבר עברה את גיל פרישת החובה. עוד קבע בית הדין כי הנתבע ערך לתובע שימוע טרם פיטוריו. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. גם טענותיה האחרות של התובעת בדבר השלמת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, תוספת ותק, קצבת ביגוד והפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות נדחו מחוסר ראיות. התובע לא הגיש את המסמכים הדרושים כראיה, וטענותיו לא נתמכו. כמו כן, התביעה לפיצויים בגין אי הודעה לעובד התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-13 שנים מאז עילת התביעה. למרות שדחה את התביעה במלואה, החליט בית המשפט שלא לחייב את התובע, פנסיונר בעל ותק רב, לכסות את הוצאות הנתבע. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ויימסר להם בהתאם.