בר"ע 59618-01-23

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט, בהסכמה הדדית של המבקש וללא התנגדות מצד המשיב, לדון בבקשה למתן רשות ערעור כערעור ולקבל את הערעור, בהתאם לתקנות שאפשרו הליך כזה. בדרך כלל, פסקי דין מדיונים מהירים אינם מאפשרים ערעור, אך המקרה עסק בשאלות משפטיות משמעותיות לגבי תחולתו של צו הארכה מחוץ לאינטרסים המיידיים של הצדדים. בית המשפט בחן האם צו הארכת בניה חל על עובד המבצע עבודות תחזוקה במפעלי תעשייה. על פי חוק הסכמים קיבוציים, הסכם קיבוצי חל על מעסיקים ועובדים כהגדרתם בהסכם. הבדיקה כללה הערכת הכללת המעסיק והעובד בסיווגים ספציפיים לענף. למרות שהמבקש עסק בעיקר בעבודות תחזוקה, המשימות המדוברות לא התאימו לסיווג "ענף הבנייה" כפי שהוגדר בהסכמים ענפיים. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בהתקנת מערכות חשמל, שבית המשפט מצא כי לא בוצעו באתרי בנייה מסורתיים ולכן אינן כפופות לצו ההארכה. למרות ממצאים אזוריים, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי תחזוקה במתקנים קיימים אינה מסווגת תחת ענף הבנייה, ומתיישבת עם פרשנויות המדגישות בחינה מהותית על פני סיווג טכני-פורמליסטי. משכך, קבע בית המשפט כי צו ההרחבה מענף הבנייה אינו חל, וביטל את האישומים בגין צו זה כנגד המבקש. למרות שהערעור התקבל, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות. ההחלטה כללה הוראה להחזיר ערבות בנקאית למבקש, ובכך סימנה את סופה של אי הבנה משפטית סביב תחולת צו ההארכה וחיזקה את הצורך בקריטריונים ברורים לסיווג ענפי.