ע"א 4360/90

תקציר

הערעור נדחה פרוצדורלית בשל סוגיות שנבעו ממעורבותו של המחזיק בפסק הדין המקורי הנוגע לתשלום בסך 75,000 דולר. המחזיקה טענה כי לא הייתה מעורבת ישירות בשימוע ונאלצה לשלם למשיב שלא כדין. קודם לכן הגישה בקשה לביטול חלקים מפסק הדין, שנדחתה על ידי בית המשפט קמא. טענתה, בהסתמך על תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבעה כשגויה שכן הכלל נוגע לנסיבות ספציפיות שאינן חלות כאן. המחזיקה התמהמהה במתן מענה להודעות עיקול, מה שהוביל את המשיבים לבקש את נוכחותה בבית המשפט. רק לאחר בקשה זו השיב לה עורך דינה, והודה באמצעות מכתב כי המחזיק אכן מחזיק בזכויות מכוח הסכם, אך טען כי לא חייבים לו כספים עד שיתקיימו תנאים מסוימים. הודאה זו הובילה לאישור העיקול ללא עוררין. המשפט לא יצר מחלוקת בין התובע למחזיק, שכן העיקול בוצע כדין על סמך הודאה, מה שהופך את המחזיק לצד לא חיוני במשפט המקורי. משכך, לא הייתה לה זכות ערעור, ולא נלקחו בחשבון הטענות המהותיות הרחבות יותר סביב חובותיה. כתוצאה מכך, ערעורה נדחה ללא הוצאות, וערעורים אחרים הקשורים לתיק הוכרעו, כאשר חלקם התקבלו וחלקם נדחו.