עת"מ 4981-02-18

תקציר

השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה, המבקשת לבטל או להפחית את חיובי הארנונה של העותרת ולחייב את העירייה לספק שירותים ציבוריים לתושבים, על כל חלקיה. הארנונה חיונית לפעילותן ולתקצובן של הרשויות המקומיות, שנועדו לממן את הוצאות השירותים הציבוריים הניתנים לתושבים. מטרתם העיקרית של מסים אלה היא להבטיח השתתפות רחבה ושוויונית במימון בין הנהנים מהשירותים. אמנם יש ציפייה כללית לקשר בין המסים ששולמו לבין השירותים שהתקבלו, אך הקשר בפועל לא תמיד יכול להיות ישיר או פרופורציונלי. ההצדקה המהותית לארנונה היא ההנאה משירותים המופקים מהרשות המקומית, היוצרת חובה להשתתף בעלותם. במקרה דנן, העותר, שהוא בעל נכסים בתחומי העירייה, נהנה ללא ספק משירותים אלה ולפיכך חייב בתשלום המסים. קביעת הערך המדויק של השירותים שהתקבלו והצמדת תשלומי המס לערך זה אינה מעשית ואינה נדרשת מבחינה משפטית. יתר על כן, העתירה נעדרת פירוט בנוגע לשירותים הציבוריים שעל העירייה לספק, מה גם שהליכי התכנון בשכונה נמשכים. עוד מציינת השופטת כי הבנייה הבלתי חוקית של העותרים ללא היתר מסבכת את הליכי התכנון ומחלישה את טענתם. לבסוף, מדגישה השופטת כי טענות מקדמיות בדבר עיתוי הגשת העתירה מיותרות בשל הדחייה לגופה, אך במידת הצורך ייחשבו הטענות כחובות שוטפות, ולכן עיתוי הגשת העתירה אינו רלוונטי. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב לשאת בהוצאות המשפט של העירייה.